ה) היו עסוקים בהספד, והגיע זמן קריאת שמע, בזמן שהמת מונח לפניהן, נשמטים אחד אחד, וקוראין, וחוזרין להספד. אך אם אין המת מוטל לפניהם, כל העם קורין קריאת שמע, והאבל יושב ודומם, לפי שאינו חייב לקרות עד שיקבור את מתו:
ו) קברו את המת, וחזרו האבלים לקבל תנחומין, וכל העם הולכים אחריהם, ממקום הקבר למקום שעומדים בו האבלים לעשות שורה לקבל תנחומין, אם יכולין העם להתחיל ולגמור אפילו פסוק אחד קודם שיגיעו לשורה, יתחילו. ואם לאו, לא יתחילו, אלא ינחמו את האבלים, ואחר שיפטרו מהן, יתחילו לקרות. בני אדם העומדין בשורה של המנחמים, הפנימיים, שהן אותם הרואין פני האבלים, פטורין מקריאת שמע. והחיצונים, הואיל ואינן רואין את האבלים, חייבין בקריאת שמע במקומן:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
