ג) מי שמת לו מת שהוא חייב להתאבל עליו, פטור מקריאת שמע, עד שיקברנו, מפני שאין דעתו פנויה לקרות. ואם היה משמר את המת, אף על פי שאינו מתו [-אינו קרוב משפחתו שהוא חייב להתאבל עליו], פטור מקריאת שמע. ואם היו השומרים שנים, כשמגיע זמן קריאת שמע, האחד משמר, והשני נשמט למקום אחר וקורא, וחוזר ומשמר, ונשמט השומר האחר, וקורא. וכן החופר קבר למת, פטור מקריאת שמע:
ד) אין מוציאין את המת לקוברו סמוך לזמן קריאת שמע, אלא אם כן היה אדם גדול. ואם התחילו והוציאו, והגיע זמן הקריאה, והן מלוין את המת, כל אותם בני אדם שיש למטה צורך בהן, כגון נושאי המטה, וחילופיהן [-והעומדים להחליפם], וחילופי חילופיהן [-והעומדים להחליף את המחליפים], בין שהיו לפני המטה בין שהיו לאחר המטה, פטורין. ושאר המלוין, שאין למטה צורך בהן, חייבין:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
