שנינו במשנה, 'הַחַלּוֹנוֹת, מִלְּמַעְלָן וּמִלְּמַטָּן וְכוּ' ומכנגדן, ארבע אמות'. תָּאנָא – שנינו בברייתא מהו שיעור ההרחקות הללו מהחלונות, מִלְּמַעְלָן יש להרחיק בשיעור שֶׁלֹּא יָצִיץ – יתכופף וְיִרְאֶה את בית חבירו, מִלְּמַטָּן, בשיעור שֶׁלֹּא יַעֲמֹד על הכותל שלו וְיִרְאֶה, מִכְּנֶגְדָּן – ממול לחלונות של חבירו יש להרחיק כדי שֶׁלֹּא יַאֲפִיל – שלא יחשיך את בית חבירו בכך שימנע מהאור להכנס לביתו.
(מדייקת הגמרא, טַעֲמָא דְּשֶׁלֹא יַאֲפִיל – משמע שטעם ההרחקה מכנגד הכותל שיש בו חלון הוא רק כדי שלא יחשיך, אֲבָל מִשּׁוּם דַּוְושָׁא לֹא – אך אינו צריך להרחיק כדי שיוכלו בני אדם להלך סמוך לכותל, ולחזק את יסודותיו בהליכתם, והרי לעיל התבאר שאף מחמת דבר זה צריך להרחיק. מתרצת הגמרא, הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן – באיזה אופן אמרה הברייתא דין זה, שההרחקה היא רק משום שלא יאפיל, בְּבָא לוֹ מִן הַצַּד – כשבונה את כותלו לצד הכותל שיש בו חלון, כמו האות רי"ש, ואין שני הכתלים סמוכים זה לזה, ואין בניית הכותל השני מונעת את דריסת הרגל של הכותל הראשון, ובאופן זה כל ההרחקה היא כדי שלא יחשיך לו).
מבררת הגמרא, וְכַמָה – מהו השיעור שצריך להרחיק כְּדֵי שֶׁלֹּא יַאֲפִיל [ואמנם לגבי ההרחקה מלמעלה ומלמטה אפשר לאמוד זאת ולראות לפי המרחק והגובה של הכותל מהיכן ניתן לראות לתוך בית חבירו, אך לגבי ההאפלה אין בזה שיעור מוחלט. ואילו מה שאמרו במשנה 'ארבע אמות' אין זה אלא לגבי ההרחקה למעלה ולמטה, ולא כנגדן]. מבארת הגמרא, אָמַר רַב יֵיבָא, חֲמוּהּ דְאַשִׁיאָן בַּר נִדְבָּךְ, מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב, שיעור ההרחקה הוא כִּמְלֹא רֹחַב חַלּוֹן, וְכַמָה הוא 'מלא רוחב חלון', טֶפַח. וּבאופן זה [שהכותל החדש בנוי מהצד, כפי שיבואר להלן], צָרִיךְ לְשַׁפֵּעַ כּוֹתְלוֹ – צריך לבנות את ראש הכותל בשיפוע, באופן שאי אפשר לעמוד או לשבת עליו, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲמֹד עָלָיו, ויתכופף, וְיָצִיץ.
בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים, שדי בהרחקה של טפח כדי שלא יחשיך, כאשר הכותל החדש בנוי מִן הַצַּד של הכותל הישן, כמו האות רי"ש, וּמֵרוּחַ אַחַת – ומצד אחד בלבד, אֲבָל אם בנה שני כתלים, מִשְּׁתֵּי רוּחוֹת – משני הצדדים של הכותל הישן, צריך להרחיק בין שני הכתלים אַרְבַּע אַמּוֹת, והחלון באמצע, ולגבי אופן זה נקטה משנתנו שצריך להרחיק ארבע אמות [ובאופן שלא בנאו מן הצד, אלא סמך כותל חדש כנגד הכותל של חלון חבירו, צריך להרחיק ארבע אמות, כדי שלא יחשיך].
משנה
מַרְחִיקִין – צריך האדם להרחיק אֶת הַסֻּלָּם שלו מִן הַשּׁוֹבָךְ של חבירו אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁלֹּא תִקְפֹּץ הַנְּמִיָּה מן הסולם אל השובך, לטרוף את היונים שבו. וְאֶת הַכֹּתֶל – וכן הבונה כותל צריך להרחיקו מִן הַמַּזְחִילָה – צינור גדול השוכב לרוחב הבית לקלוט מי גשמים, שיעור אַרְבַּע אַמּוֹת, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא בעל המזחילה זוֹקֵף אֶת הַסֻּלָּם סמוך למזחילתו, כדי שיוכל לנקותה מאבנים קטנות ועפר הנכנסים בה וסותמים אותה.
מַרְחִיקִין אֶת הַשּׁוֹבָךְ של היונים מִן הָעִיר חֲמִשִּׁים אַמָּה, כיון שעד מרחק זה מרחיקות היונים לעוף כדי לאכול, ואוכלות את זרעוני הגינות. לֹא יַעֲשֶׂה אָדָם שׁוֹבָךְ אפילו בְּתוֹךְ החצר שֶׁלּוֹ, אֶלָּא אִם כֵּן יֶשׁ לוֹ חֲמִשִּׁים אַמָּה פנויות משדות אחרים לְכָל רוּחַ, שאם לא כן יזיקו היונים לשדות אחרים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, עליו להרחיק בֵּית אַרְבַּעַת כּוֹרִין, שיעור בית כור לכל צד [והוא כשיעור מאתים שבעים וארבע אמות], ששיעור זה הוא מְלֹא שֶׁגֶר הַיּוֹנָה – כשיעור שהיונה פורחת בפעם אחת [אבל תנא קמא סובר שכיון שבתוך חמישים אמה כבר אכלו די צורכן, אין היונים מרחיקות כדי לאכול במקום רחוק יותר].
וְאִם לְקָחוֹ – אם קנה האדם שובך הסמוך לשדות אחרים, אֲפִלּוּ אין לו אלא מרחק של בֵית רֹבַע עד לאותם שדות, הֲרֵי הוּא בְחֶזְקָתוֹ, כלומר, אנו מניחים שלראשון היתה רשות מבעלי השדות לעשות כן, וכשמכר לשני את השובך מכר לו אף זכות זו לקיים את השובך סמוך לשדות.
