משנה
מִי שֶׁהָיָה כּוֹתְלוֹ סָמוּךְ לְכֹתֶל חֲבֵרוֹ, לֹא יִסְמֹךְ לוֹ כֹתֶל אַחֵר, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת, ובגמרא יבואר דין זה.
וְהַחַלּוֹנוֹת – הבונה כותל כנגד חלונות הבית של חבירו, צריך להרחיק מִלְּמַעְלָן וּמִלְּמַטָּן, וּמִכְּנֶגְדָּן, אַרְבַּע אַמּוֹת, כלומר, אם ראש הכותל גבוה מהחלונות, יש צורך שיהא גבוה מהם ארבע אמות, ואם ראש הכותל נמוך מהחלונות, צריך שיהא נמוך בשיעור ארבע אמות, והיינו כדי שלא יוכל לעמוד על ראש הכותל ולהסתכל בחלונות חבירו, וכן צריך להרחיק את הכותל מכנגד החלון ארבע אמות, כדי שלא יחשיך את אורו.
גמרא
שנינו במשנה, 'מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו, לא יסמוך לו כותל אחר, אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות', והבינה הגמרא עתה שמדובר באופן שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו, ונפל, ורוצה לבנותו מחדש באותו מקום, ועל כך אמרה המשנה שעליו להרחיק ארבע אמות מכותל חבירו. ותמהה על כך הגמרא, וְקַמָּא הֵיכִי סָמִיךְ – אם אכן אסור לאדם לבנות את כותלו בסמוך לכותל חבירו, איך סמך את הכותל הראשון שהיה בנוי באותו מקום, קודם שנפל.
מתרצת הגמרא, אָמַר רַב יְהוּדָה, הָכִי קָאָמַר – כך היא כוונת המשנה, הַבָּא לִסְמֹךְ לכותל חבירו, לֹא יִסְמֹךְ, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת, ואין הכוונה שהיה שם כותל אחר קודם לכן. אָמַר לֵיהּ רָבָא לרב יהודה, כיצד ניתן לפרש כך את המשנה, וְהָא – והרי 'מִי שֶׁהָיָה כּוֹתְלוֹ סָמוּךְ לְכֹתֶל חֲבֵירוֹ' קָתָּנֵי במשנה, הרי שמדובר שמתחילה כבר היה לו כותל הסמוך לכותל חבירו.
אֶלָּא אָמַר רָבָא, הָכִי קָאָמַר – כך היא כוונת המשנה, מִי שֶׁהָיָה כּוֹתְלוֹ סָמוּךְ לְכֹתֶל חֲבֵירוֹ בְּאַרְבַּע אַמּוֹת, כלומר, שבנה את כותלו בסמוך לכותל חבירו, במרחק של ארבע אמות, וְנָפַל, לֹא יִסְמֹךְ לוֹ כֹּתֶל אַחֵר, אֶלָּא אִם כֵּן הִרְחִיק מִמֶּנּוּ אַרְבַּע אַמּוֹת, מַאי טַעֲמָא – ומה הטעם לכך, דַּוְושָׁא דְּהָכָא מְעַלֵּי לְהָתָם – כיון שדריסת הרגל של בני רשות הרבים העוברים בין שני הכתלים, מועילה לחזק את יסודות הכותל של חבירו. והחידוש בדין זה, שאף שעבר זמן רב מאז שנבנה הכותל הראשון, ובכל אותו הזמן היו בני רשות הרבים עוברים סמוך לכתלים ומחזקים את יסודותיהם בדריסת רגליהם, אין אומרים שעתה, שנפל הכותל של אחד מהם, יכול הוא לבנות את הכותל החדש אפילו במרחק שהוא פחות מארבע אמות, כיון שכותל חבירו כבר התחזק, אלא עדיין צריך הוא להרחיק ארבע אמות, כדי שיוכלו בני אדם לעבור בין שני הכתלים, ולחזקם בדריסת רגליהם.
אָמַר רַב, לֹא שָׁנוּ דין זה אֶלָּא בכֹּתֶל גִּנָּה, שכיון שאין דרך בני אדם להלך בתוך הגינה, אין היסודות של הכותל מתחזקים, ויש צורך לחזקם על ידי דריסת הרגל מבחוץ, אֲבָל כֹּתֶל חָצֵר, הרי הוא מתחזק מחמת דריסת הרגל שבתוך החצר, ולכן אִם בָּא לִסְמֹךְ אפילו בפחות מארבע אמות, סוֹמֵךְ. וְרַב אוֹשַׁעְיָא אָמַר, אין חילוק בדבר, אלא אֶחָד כֹּתֶל גִּנָּה, וְאֶחָד כֹּתֶל חָצֵר, אִם בָּא לִסְמֹךְ אֵינוֹ סוֹמֵךְ.
אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא, וְלֹא פְּלִיגֵי – אין מחלוקת בין רב לבין רב אושעיא, אלא הָא – דברי רב אושעיא, שבכותל חצר אינו רשאי לסמוך, נאמרו בְּעִיר חֲדָשָׁה, שעדיין לא היתה שם דריסת רגל בשיעור שיש בו לחזק את יסודות הכתלים, ולכן צריך הוא להרחיק ארבע אמות, וְהָא – ואילו דברי רב, האומר שבכותל חצר רשאי לסמוך אפילו בפחות מארבע אמות, נאמרו בְּעִיר יְשָׁנָה, שכבר התחזקו היסודות של כותל החצר בהליכת בני אדם רבים, ומעתה רשאי הוא לבנות בתוך ארבע אמות סמוך לכותל חבירו.
