לד אַנְשֵׁ֣י לֵ֭בָב יֹ֣אמְרוּ לִ֑י וְגֶ֥בֶר חָ֝כָ֗ם שֹׁמֵ֥עַֽ לִֽי׃ לה אִ֭יּוֹב לֹֽא־בְדַ֣עַת יְדַבֵּ֑ר וּ֝דְבָרָ֗יו לֹ֣א בְהַשְׂכֵּֽיל׃ לו אָבִ֗י יִבָּחֵ֣ן אִיּ֣וֹב עַד־נֶ֑צַח עַל־תְּ֝שֻׁבֹ֗ת בְּאַנְשֵׁי־אָֽוֶן׃ לז כִּ֥י יֹ֘סִ֤יף עַֽל־חַטָּאת֣וֹ פֶ֭שַׁע בֵּינֵ֣ינוּ יִשְׂפּ֑וֹק וְיֶ֖רֶב אֲמָרָ֣יו לָאֵֽל׃
֍ ֍ ֍
\
(לד) ואף אם אתה תמשיך לדבר את דבריך ולטעון את טענותיך, הרי אַנְשֵׁי לֵבָב שישמעו את דבריך, הם יֹאמְרוּ לִי [את האמור בפסוק הבא], וְגֶבֶר חָכָם שֹׁמֵעַ לִי – אשר ישמע את תשובתי שהשבתי לדבריך, גם הוא יסכים ויאמר.
(לה) כי אִיּוֹב, לֹא בְדַעַת יְדַבֵּר – אינו אומר דברים הנכונים לפי כללי ה'דעת', שהם הדברים המושגים על ידי הבחינה והנסיון, וּדְבָרָיו לֹא בְהַשְׂכֵּיל – אינם נכונים לפי כללי הפילוסופיה, המושגת מכח הוכחות התבונה.
(לו) אָבִי – רצוני ותאוותי, יִבָּחֵן אִיּוֹב עַד נֶצַח – שימשיך איוב בויכוחו עד שינוצח בטענותיו המבוססות עַל תְּשֻׁבֹת השייכות בְּאַנְשֵׁי אָוֶן, שהם האומרים כן תמיד, שאין ה' משגיח על הארץ, ובויכוח זה לקח איוב את שיטתם ודבריהם, ואין זה מתאים וראוי לאיש צדיק וישר כמוהו, ולכן רצוני שעל ידי הויכוח הוא עצמו יחזור בו מדבריו הללו.
(לז) כִּי אם לא נתווכח עמו, ולא ננצח אותו בדבריו אלו, הרי יֹסִיף עַל חַטָּאתוֹ פֶשַׁע, כי ימשיך להחזיק בדעות אלו הכופרות באמונה ובהשגחת ה', כי עתה, הגם שהוא יושב בֵּינֵינוּ, שאנו מאמינים בה' ובשכר ועונש, יִשְׂפּוֹק – הוא מעורר ספיקות ושאלות בענין זה, וְיֶרֶב אֲמָרָיו לָאֵל – ומרבה בדיבורים על ה', להתווכח כנגדו, ורצוני הוא שיחזור בו מכך.
