לא כִּֽי־אֶל־אֵ֭ל הֶֽאָמַ֥ר נָשָׂ֗אתִי לֹ֣א אֶחְבֹּֽל׃ לב בִּלְעֲדֵ֣י אֶֽ֭חֱזֶה אַתָּ֣ה הֹרֵ֑נִי אִֽם־עָ֥וֶל פָּ֝עַ֗לְתִּי לֹ֣א אֹסִֽיף׃ לג הֲֽמֵעִמְּךָ֬ יְשַׁלְּמֶ֨נָּה ׀ כִּֽי־מָאַ֗סְתָּ כִּֽי־אַתָּ֣ה תִבְחַ֣ר וְלֹא־אָ֑נִי וּֽמַה־יָּדַ֥עְתָּ דַבֵּֽר׃
֍ ֍ ֍
(לא) ומלבד כל הטעמים הללו, המבארים מדוע ה' נמנע לפעמים מלהעניש את הרשעים, כִּי אֶל אֵל – וכי יכול האדם לבוא בטענות אל ה', הֶאָמַר נָשָׂאתִי – כאשר ה' אומר שהוא רוצה לישא ולסבול את עוונות הרשעים, ולֹא אֶחְבֹּל – ואיני רוצה להענישם כעת מטעם הידוע רק לי, הרי לא יוכל שום אדם לטעון טענה כנגד זה.
(לב) כי יאמר ה' לאותו אדם הבא בטענות על הנהגתו, בִּלְעֲדֵי אֶחֱזֶה – וכי יש דבר שאינני רואה ויודע, אַתָּה הֹרֵנִי – ואתה בא להורות ולהראות לי את אותו הדבר, עד אשר אִם תברר לי כי עָוֶל פָּעַלְתִּי, לֹא אֹסִיף לעשותו עוד, והרי זהו דבר שלא יעלה על הדעת שהאדם יוכל להורות לה' דבר שאינו ידוע לו.
(לג) ומוסיף ה' ואומר לאותו אדם הבא בטענות על כך שאין ה' מעניש את הרשעים מיד, וכי מה איכפת לך הדבר, הֲמֵעִמְּךָ יְשַׁלְּמֶנָּה – וכי את אותו עונש ותשלום שאין ה' נוטל מהרשעים, יטול מעמך, כִּי מָאַסְתָּ – שמחמת כן אתה מואס את הנהגת ה' ובא אליו בטענות, והרי אין בדבר כן, ואין אתה נענש במקום הרשע, ומה איכפת לך שה' מאריך אף ואינו מענישו מיד, כִּי אַתָּה תִבְחַר וְלֹא אָנִי – או שרצונך שאתה הוא שתבחר מתי להעניש את הרשע, ולא אני אבחר זאת, והרי כיון שה' בחכמתו האינסופית החליט שכך ראוי לעשות, ולך אין הפסד בדבר, מה לך כי תתלונן על הנהגה זו, וּמַה יָּדַעְתָּ דַבֵּר – ואם יש לך עוד טענה שאתה יודע בענין זה, דבר ואמור אותה.
