יא) שבת שחלה בחולו של מועד, וכן ראש חדש שחל להיות בשבת, מתפלל ערבית ושחרית ומנחה שבע ברכות, כשאר השבתות, ואומר 'יעלה ויבא' בעבודה [-ברכת 'רצה']. ובמוסף, מתחיל בברכה אמצעית בענין שבת, ומשלים בענין שבת, ואומר קדושת היום באמצע ברכה, וחותם בה בראשי חדשים 'מקדש השבת וישראל וראשי חדשים', ובחולו של מועד חותם בה כמו שהוא חותם ביום טוב שחל להיות בשבת, 'מקדש השבת וישראל והזמנים':
יב) ויום טוב שחל להיות באחד בשבת, מתפלל בברכה רביעית בלילה, בערבית של מוצאי שבת וליל יום טוב, נוסח שיש בו הבדלה, ואומר כך 'תודיענו משפטי צדקך, ותלמדנו לעשות חוקי רצונך, ותתן לנו ה' אלקינו קדושת שבת וכבוד מועד וחגיגת הרגל, בין קדושת שבת לקדושת יום טוב הבדלת, ואת יום השביעי מששת ימי המעשה הקדשת, ותתן לנו ה' אלהינו מועדים לשמחה, חגים וזמנים לששון' וכו'.
ובמוצאי שבת ובמוצאי יום טוב של כל השנה, מבדיל ב'אתה חונן' באמירת 'אתה חוננתנו', אף על פי שהוא מבדיל אחר כך על הכוס:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
