יג) אחד נדרים ונדבות, עם שאר הדברים שאדם חייב בהן, מערכין [-המתחייב לתת ערכו או ערך אדם אחר], ודמים [-המתחייב לתת דמי עצמו], ומעשרות ומתנות עניים, מצות עשה מן התורה שיביא האדם הכל לבית המקדש ברגל שפגע בו תחלה, שנאמר 'ובאת שמה והבאתם שמה עולותיכם וזבחיכם ואת מעשרותיכם ואת תרומת ידכם ונדריכם ונדבותיכם ובכורות בקרכם וצאנכם' וגו', כלומר, בעת שתבא לחוג תביא כל מה שאתה חייב בו, ותתן כל חוב שעליך לשם. הגיע הרגל הראשון ולא הביא, הרי זה ביטל מצות עשה. עברו עליו שלשה רגלים ולא הביא קרבנותיו שנדר או התנדב, או שלא נתן הערכים והחרמים והדמים, הרי זה עבר בלא תעשה, שנאמר 'לא תאחר לשלמו', אינו עובר בלא תעשה עד שיעברו עליו רגלי השנה כולה. ואין לוקין על לאו זה לפי שאין בו מעשה.
יד) הקדיש בהמה למזבח, ועברו עליו שני רגלים, ונפל בה מום, ופדאה על גב בהמה אחרת, אף שעברו שלשה רגלים מעת שנדר את נדרו, אינו עובר בלא תעשה עד שיעברו על הבהמה האחרת שלשה רגלים. ואחד האיש ואחד האשה עובר בבל תאחר. אבל היורש בהמת קרבן מאביו, אינו עובר בבל תאחר.
