יב) אין הנודר ולא המתנדב קרבן חייב, עד שיהא פיו ולבו שוין, כיצד, המתכוון לומר 'הרי עלי עולה' וטעה ואמר 'הרי עלי שלמים'. או שנתכוון לומר הרי זו עולה, ואמר שלמים, לא אמר כלום. נתכוון לנדור בעולה, ואמר קרבן. או שהתכוון לנדור בחרם ואמר הקדש, דבריו קיימים, כיון שהעולה קרויה קרבן, והחרם קרוי הקדש, וכן כל כיוצא בזה.
בנדרים ונדבות, אינו צריך להוציא בשפתיו כלום, אלא אם גמר בלבו ואף שלא הוציא בשפתיו כלום, חייב. כיצד, גמר בלבו שזו עולה, או שגמר בליבו שיביא עולה, הרי זה חייב להביא, שנאמר 'כל נדיב לב יביאה', בנדיבות לב יתחייב להביא. וכן כל כיוצא בזה מנדרי קדשים ונדבותן.
