ו כִּ֤י לַשֶּׁ֨לֶג ׀ יֹאמַ֗ר הֱוֵ֫א אָ֥רֶץ וְגֶ֥שֶׁם מָטָ֑ר וְ֝גֶ֗שֶׁם מִטְר֥וֹת עֻזּֽוֹ׃ ז בְּיַד־כָּל־אָדָ֥ם יַחְתּ֑וֹם לָ֝דַ֗עַת כָּל־אַנְשֵׁ֥י מַֽעֲשֵֽׂהוּ׃ ח וַתָּב֣וֹא חַיָּ֣ה בְמוֹ־אָ֑רֶב וּבִמְע֖וֹנֹתֶ֣יהָ תִשְׁכֹּֽן׃
֍ ֍ ֍
(ו) וממשיך לתאר את הנהגת העולם בתקופות השנה, כִּי לַשֶּׁלֶג יֹאמַר הֱוֵא אָרֶץ וְגֶשֶׁם מָטָר – בעת הסתיו והחורף, כאשר יצווה ה' שהארץ והגשם שבאויר יהפכו לשלג ולקרח, וְגֶשֶׁם מִטְרוֹת עֻזּוֹ יקפא גם הוא להיות לשלג.
(ז) בְּיַד כָּל אָדָם יַחְתּוֹם – ובאותו זמן כל אדם שאסף וכנס בקיץ את תבואתו מהשדה, יחתום ויסגור את כל מעשיו, לָדַעַת כָּל אַנְשֵׁי מַעֲשֵׂהוּ – ומחשב עם כל הפועלים שלו את מעשיהם בשדותיו, לתת להם את שכרם.
(ח) ובאותו זמן גם כל בעלי החיים שובתים ממעשיהם, וַתָּבוֹא חַיָּה בְמוֹ אָרֶב – החיות תבאנה ליערות לארוב שם לבעלי חיים הקטנים מהם, וּבִמְעוֹנֹתֶיהָ תִשְׁכֹּן – והחיות שישנות כל החורף תבאנה למעונות שהכינו להם לאותו הזמן, וישכנו שם כל ימי הקרה.
