כד זְ֭כֹר כִּֽי־תַשְׂגִּ֣יא פָֽעֳל֑וֹ אֲשֶׁ֖ר שֹֽׁרְר֣וּ אֲנָשִֽׁים׃ כה כָּל־אָדָ֥ם חָֽזוּ־ב֑וֹ אֱ֝נ֗וֹשׁ יַבִּ֥יט מֵֽרָחֽוֹק׃ כו הֶן־אֵ֣ל שַׂ֭גִּיא וְלֹ֣א נֵדָ֑ע מִסְפַּ֖ר שָׁנָ֣יו וְלֹא־חֵֽקֶר׃
֍ ֍ ֍
(כד) עתה מוכיח אליהוא את איוב על כלליות דבריו, שניסה להבין ולחקור דברים שהם מעבר להנהגת הטבע, כמו מציאות הנפש והשארתה באדם לאחר מיתתו, שכר ועונש, ידיעת ה' ובחירת האדם, וכיוצא בזה, ועל כך אומר לו שאפילו את הדברים הטבעיים והפשוטים לכאורה, שניתן לראותם ולחוקרם בעיני בשר, אי אפשר להבינם עד תכליתם, ואיך יעלה בדעת האדם שיוכל להבין את הדברים הנסתרים שאחרי הטבע, ועל כך אומר אליהוא לאיוב, תן דעתך וזְכֹר, כִּי תַשְׂגִּיא פָעֳלוֹ – כי בעצמך תגדיל את פעולות ומעשי ה' הגדולים, אֲשֶׁר שֹׁרְרוּ אֲנָשִׁים – שדרך בני אדם לחבר שירים על מפעלי ה' בעולם.
(כה) כָּל אָדָם חָזוּ בוֹ – גם הדברים הנראים לעיני הכל, אֱנוֹשׁ יַבִּיט מֵרָחוֹק – מביט בהם האדם מרחוק, כי אין שום אדם היכול להבין את הדברים בבירור ובבהירות, אלא כאדם הרואה דבר מה רחוק ממנו מאד, שאינו רואה את עצמות הדבר אלא את צילו בלבד.
(כו) ואם את מעשי ה' הטבעיים איננו יכולים להשיג ולהבין, כל שכן שלא נוכל להבין את ה' בעצמו, ואת דרכיו הנסתרים מעיני כל חי, הֶן אֵל שַׂגִּיא – הרי מתוך פעולות ה' ניתן להבין שהוא אל גדול ונשגב, וְלֹא נֵדָע – ואת מהותו בודאי לא נדע, כי מִסְפַּר שָׁנָיו וְלֹא חֵקֶר – אין חקר למספר שניו, כי איננו נמצא תחת ממשלת הזמן, ואין ביכולת שכל אנושי להבין ולהשיג דבר שהוא למעלה מהזמן.
