י ה֣וֹי ה֗וֹי וְנֻ֛סוּ מֵאֶ֥רֶץ צָפ֖וֹן נְאֻם־יְהוָ֑ה כִּ֠י כְּאַרְבַּ֞ע רוּח֧וֹת הַשָּׁמַ֛יִם פֵּרַ֥שְׂתִּי אֶתְכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה׃ יא ה֥וֹי צִיּ֖וֹן הִמָּֽלְטִ֑י יוֹשֶׁ֖בֶת בַּת־בָּבֶֽל׃ יב כִּ֣י כֹ֣ה אָמַר֮ יְהוָ֣ה צְבָאוֹת֒ אַחַ֣ר כָּב֔וֹד שְׁלָחַ֕נִי אֶל־הַגּוֹיִ֖ם הַשֹּֽׁלְלִ֣ים אֶתְכֶ֑ם כִּ֚י הַנֹּגֵ֣עַ בָּכֶ֔ם נֹגֵ֖עַ בְּבָבַ֥ת עֵינֽוֹ׃ יג כִּ֠י הִנְנִ֨י מֵנִ֤יף אֶת־יָדִי֙ עֲלֵיהֶ֔ם וְהָי֥וּ שָׁלָ֖ל לְעַבְדֵיהֶ֑ם וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּֽי־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחָֽנִי׃
֍ ֍ ֍
(י) הוֹי הוֹי, וְנֻסוּ מֵאֶרֶץ צָפוֹן – יושבי ארצות הצפון, שלא שבו לארץ ישראל בזמן בית המקדש השני, יצטרכו גם הם לנוס מפני האויבים, אך ניסתם לא תהיה לציון וירושלים, אלא לארצות אחרות של הגויים, נְאֻם ה', כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם, נְאֻם ה'.
(יא) הוֹי, אל עיר צִיּוֹן הִמָּלְטִי, יוֹשֶׁבֶת בגלות בַּת בָּבֶל, כי רק הגולים לבבל חזרו לציון בזמן בית המקדש השני.
(יב) כִּי כֹה אָמַר ה' צְבָאוֹת, כבוד ה' והשגחתו הפרטית יילכו עם ישראל בכל מקומות גלויותיהם, להגן עליהם ולשמור אותם, עד שיבוא הזמן של אחרית הימים, שבו יישבו כל ישראל בארצם, ואַחַר כָּבוֹד – את הנביא ההולך אחר כבוד ה' ומודיע לגויים את השגחתו, שְׁלָחַנִי ה' אֶל הַגּוֹיִם הַשֹּׁלְלִים וחומסים אֶתְכֶם, להודיע להם, כִּי הַנֹּגֵעַ בָּכֶם, הרי הוא כמי שנֹגֵעַ בְּבָבַת עֵינוֹ של כבוד ה', ההולך עמם בכל מקומות מושבותיהם.
(יג) כִּי הִנְנִי מֵנִיף אֶת יָדִי עֲלֵיהֶם – על אותם גויים החומסים ושוללים את ישראל, וְהָיוּ שָׁלָל לְעַבְדֵיהֶם – יהיו אותם גויים שלל לישראל, שנחשבו בעיניהם עד עתה כעבדיהם, ואם לא תאמינו לשליחותי זאת, וִידַעְתֶּם לאחר זמן, כאשר יבואו עליכם העונשים מאת ה', אז תבינו ותאמינו כִּי עתה ה' צְבָאוֹת שְׁלָחָנִי להזהירכם על כך.
