יד רָנִּ֥י וְשִׂמְחִ֖י בַּת־צִיּ֑וֹן כִּ֧י הִנְנִי־בָ֛א וְשָֽׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכֵ֖ךְ נְאֻם־יְהוָֽה׃ טו וְנִלְווּ֩ גוֹיִ֨ם רַבִּ֤ים אֶל־יְהוָה֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא וְהָ֥יוּ לִ֖י לְעָ֑ם וְשָֽׁכַנְתִּ֣י בְתוֹכֵ֔ךְ וְיָדַ֕עַתְּ כִּֽי־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֥נִי אֵלָֽיִךְ׃ טז וְנָחַ֨ל יְהוָ֤ה אֶת־יְהוּדָה֙ חֶלְק֔וֹ עַ֖ל אַדְמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וּבָחַ֥ר ע֖וֹד בִּירֽוּשָׁלִָֽם׃ יז הַ֥ס כָּל־בָּשָׂ֖ר מִפְּנֵ֣י יְהוָ֑ה כִּ֥י נֵע֖וֹר מִמְּע֥וֹן קָדְשֽׁוֹ׃
֍ ֍ ֍
(יד) אחרי שהזהיר הנביא את אומות העולם שלא ירעו לישראל בהיותם בגלות, כיון שגם אז הקדוש ברוך הוא משגיח עליהם, מתנבא עתה כלפי ירושלים ואומר, רָנִּי וְשִׂמְחִי בַּת צִיּוֹן כבר עתה בימי גלותך, על הישועה העתידה לבא אלייך, כִּי הִנְנִי בָא באחרית הימים וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ, נְאֻם ה'.
(טו) וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא, כי יתגיירו ויקבלו עליהם את דת האמת, וְהָיוּ לִי לְעָם, וְשָׁכַנְתִּי בְתוֹכֵךְ – ובכל זאת עיקר שכינת ה' תהיה על עם ישראל, וְיָדַעַתְּ כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֵלָיִךְ, לבשרך כי יש תקוה לאחריתך.
(טז) וְנָחַל ה' אֶת יְהוּדָה חֶלְקוֹ עַל אַדְמַת הַקֹּדֶשׁ – לעתיד לבוא יטול ה' את נחלת יהודה, שהיא סביבות ירושלים, שתהיה קדש לה', למגורי הכהנים והלויים, ולמלך המשיח, וּבָחַר עוֹד בִּירוּשָׁלִָם, כי ירושלים שלעתיד לבוא תהיה רחוקה מהמקדש, לאחר מקום הכהנים והלויים הסמוך למקדש, ובית המקדש ישאר במקומו הראשון, ושבט יהודה יקבלו נחלה מצפון למקום שיהיה קדש לה'.
(יז) הַס כָּל בָּשָׂר – ישתקו כל בני האדם מִפְּנֵי ה', כאשר יתגלה לעתיד לבא, כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ להעניש את אויבי יהודה.
