א) אסור לו לאדם לעבור אחורי בית הכנסת, בשעה שהציבור מתפללין שם, שלא יחשדוהו שאינו מתפלל, אלא אם כן היה נושא משאוי, שאז מבינים הרואים שמחמת כן אינו נכנס לבית הכנסת, או שהיה לבית הכנסת שני פתחים בשני רוחות, שהרואה אומר, שמא ילך ויכנס מפתח האחר, וכן אם היה בעיר שני בתי כנסיות, יאמר הרואה שמא ילך לבית הכנסת הרגיל בו, ואם יש לו תפילין בראשו מותר לו לעבור, ואף על פי שאין שם אחד מכל אלו, שהתפילין מוכיחין עליו שהוא רודף אחר מצות, ואינו ממבטלי תפלה:
ב) המתפלל עם הציבור, לא יאריך את תפלתו יותר מדאי, אבל בינו לבין עצמו הרשות בידו להאריך, ואם בא לומר ולהאריך אחר תפלתו אפילו כסדר וידוי יום הכפורים, אומר. וכן אם רצה להוסיף בכל ברכה וברכה מן האמצעיות בקשות מעין הברכה, מוסיף:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
