יט הֽ֭וֹדִיעֵנוּ מַה־נֹּ֣אמַר ל֑וֹ לֹֽא־נַ֝עֲרֹ֗ךְ מִפְּנֵי־חֹֽשֶׁךְ׃ כ הַֽיְסֻפַּר־ל֭וֹ כִּ֣י אֲדַבֵּ֑ר אִֽם־אָ֥מַר אִ֗֝ישׁ כִּ֣י יְבֻלָּֽע׃ כא וְעַתָּ֤ה ׀ לֹ֘א רָ֤אוּ א֗וֹר בָּהִ֣יר ה֭וּא בַּשְּׁחָקִ֑ים וְר֥וּחַ עָֽ֝בְרָ֗ה וַֽתְּטַהֲרֵֽם׃
֍ ֍ ֍
(יט) וכיון שהוכח שאפילו בעניני הטבע קצרה דעתו של האדם מלהבין את הדברים על אמיתתם, הוֹדִיעֵנוּ מַה נֹּאמַר לוֹ לה' בענין הויכוח הזה, שהוא בדברים שמעל הטבע, בהנהגת ה' בעולמו, ובעניני שכר ועונש, לֹא נַעֲרֹךְ מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ – הרי היה ראוי שלא נערוך כלל את הויכוח הזה, ולא נחליט בו דבר, מפני החושך המכסה את הדברים הללו, הנסתרים מדעתם והבנתם של בני האדם [וכשם שאין עורכים מערכה של מלחמה בחושך, כך אי אפשר להתווכח על דברים הנסתרים מהבנת האדם].
(כ) אך חוזר ומבאר מדוע אכן ערך את הויכוח ואמר את דעתו, הַיְסֻפַּר לוֹ כִּי אֲדַבֵּר – וכי ראוי שיסופר לה' את הדברים הללו, שלא רציתי להתווכח כלל בענינים אלו, אִם אָמַר אִישׁ כִּי יְבֻלָּע – בזמן שיש איש העומד ואומר שהעולם הזה מבולע ומוסתר מעיני ה', וכופר בהשגחת ה' על בני האדם שבארץ, וכי גם אז ראוי שאמנע מלהתווכח על דברים אלו, והרי אף שכלליות הנהגת ה' בעולמו מוסתרת מעמנו, אך הדבר הזה ברור לנו כאור היום, כי ה' משגיח על כל בני האדם ומעשיהם, ואין שום דבר הנסתר ממנו ומהנהגתו, ובפרט זה ניתן וראוי לערוך את הויכוח, ולהוכיח שידיעתו והשגחתו חופפים על כל העולם, בני האדם ומעשיהם.
(כא) וְעַתָּה, ששלשת הרעים [אליפז התימני, בלדד השוחי וצופר הנעמתי] חדלו מלהתווכח על פרט זה, של השגחת ה' בעולמו, וכאילו גם בדבר זה יש חושך והעדר ידיעה, הרי זה מחמת שהם לֹא רָאוּ אוֹר, כי באמת בדבר זה יש אור מוחלט, ואור זה בָּהִיר הוּא בַּשְּׁחָקִים, ואין שום ענן או מחיצה המסתירה את האור הזה, כי אף שבתחילה טען איוב טענות על כך, וְרוּחַ עָבְרָה וַתְּטַהֲרֵם – הרי בדברי אליהוא עברה רוח הדעת ופיזרה את ענני הסכלות ואת טענות המכחישים את השגחת ה', ודבר זה מאיר עתה באור מוחלט ובהיר.
