כב מִ֭צָּפוֹן זָהָ֣ב יֶֽאֱתֶ֑ה עַל־אֱ֝ל֗וֹהַּ נ֣וֹרָא הֽוֹד׃ כג שַׁדַּ֣י לֹֽא־מְ֭צָאנֻהוּ שַׂגִּיא־כֹ֑חַ וּמִשְׁפָּ֥ט וְרֹב־צְ֝דָקָ֗ה לֹ֣א יְעַנֶּֽה׃ כד לָ֭כֵן יְרֵא֣וּהוּ אֲנָשִׁ֑ים לֹֽא־יִ֝רְאֶ֗ה כָּל־חַכְמֵי־לֵֽב׃
֍ ֍ ֍
(כב) מִצָּפוֹן זָהָב יֶאֱתֶה – כשם שהזהב היקר בא מהמקום הצפון באדמה, ואינו מתגולל על פני חוצות, כך בענינים הרוחניים, הדברים היקרים והנכבדים מוסתרים ונעלמים מעיני כל חי, וכך עניני השגחת ה' בעולמו וכללי השכר והעונש אינם ידועים ומובנים לכל אדם, ובזה ניכרת חכמתו העמוקה של ה', שאין ביכולת אדם להשיגה עד שיעמול ויתייגע בדבר, עַל אֱלוֹהַּ נוֹרָא הוֹד – ועל ידי זה מתגלה הודו והדרו של ה', שאין בני אדם משיגים ומבינים בקלות את דרכיו, ובכך נשארה מקום לבחירת בני האדם בטוב או ברע, ויש מקום לשכר ולעונש, כרצון ה'.
(כג) שַׁדַּי לֹא מְצָאנֻהוּ – דבר זה עצמו, שאיננו 'מוצאים' בקלות את הנהגת והשגחת ה' בעולם, זו הראיה לכך שהוא שַׂגִּיא כֹחַ, ולכן אין איש המכיר את כוחו ועניניו, וּמִשְׁפָּט וְרֹב צְדָקָה לֹא יְעַנֶּה – ובכך שלא יענה בקול להודיע את דרכי הנהגותיו יוכיח כי הנהגתו תהיה לפעמים בדרך משפט, לתת לבני אדם רק את המגיע להם, אך ברוב הפעמים תהיה בדרך צדקה, לתת להם יותר מכפי הראוי להם, אך לא יודיע ה' את דרכיו לבני האדם, כי הדברים נשגבים וגבוהים יותר מהשגתם.
(כד) לָכֵן יְרֵאוּהוּ אֲנָשִׁים – ומחמת דבר זה ייראו האנשים מלפני ה', כי לֹא יִרְאֶה כָּל חַכְמֵי לֵב, כי אפילו החכמים הם כאין לפניו ואינם משיגים את דרכי הנהגתו, ושוב אין מקום לטעון מדוע העלים ה' את דרכי הנהגתו והשגחתו מבני האדם, כיון שעל ידי הסתרה זו יש מקום לבחירה ולשכר ועונש, ועל ידי זה גם יראו בני אדם מה' יראת הרוממות, כי יבינו שחכמתו ותבונתו עמוקים ונעלמים מעיני כל.
