פרק לח א וַיַּֽעַן־יְהוָ֣ה אֶת־אִ֭יּוֹב מִ֥ן ׀ הַסְּעָרָ֗ה וַיֹּאמַֽר׃ ב מִ֤י זֶ֨ה ׀ מַחְשִׁ֖יךְ עֵצָ֥ה בְמִלִּ֗ין בְּֽלִי־דָֽעַת׃
֍ ֍ ֍
פרק לח
הקדמה למענה ה' אל איוב: אחרי שסיימו שלשת הרעים, ואליהוא, להתווכח עם איוב מצד השכל והשגת האדם, התגלה הקדוש ברוך הוא בעצמו אל איוב בנבואה, ובהתגלות זו עצמה כבר הוכרע הויכוח, כי מכח נבואה זו למד איוב את כל הדברים שהסתפק בהם: א. שה' משגיח על בני האדם, ושמע את כל דברי איוב, ומחמת כן התגלה אליו והשיב לו על שאלותיו. ב. שנפש האדם נשארת ומתקיימת לאחר מות הגוף, שרק מחמת כן תיתכן מציאות הנבואה, שידבר ה' עם האדם, מצד שנפשו היא חלק אלוה ממעל, ואם כן ראה בעודו בחיים כיצד בעת הנבואה תתפשט הנפש ממאסר הגוף ותתענג בנועם רוחני של מחזה הנבואה, ובודאי שלאחר מיתת הגוף תיכנס הנפש לעולם הבא ותקבל שכרה בתענוג נצחי רוחני, ובכך הושב לו על תמיהתו בענין 'צדיק ורע לו', כי הבין עתה שעיקר האדם הוא הנפש שבו, העתידה להיפרד מהגוף ולהידבק בה', וזהו עיקר שכרם של הצדיקים.
והוסיף ה' להוכיח לו כיצד השגחתו חופפת על כל מעשיו ועל כל הבריות, בפרטי פרטים של קיומם וחייהם עלי אדמות, וכל שכן שתהיה השגחה זו על האדם, שהוא מבחר היצורים.
אחר כך השיב לו ה' על תמיהתו בענין 'רשע וטוב לו', ומדוע אין ה' מאבד את הרשעים המחריבים את הישוב, ועל כך השיב לו ה' שלכאורה שאלה זו שייכת גם על בריאת בעלי החיים, מדוע נבראו בעלי חיים חזקים וטורפים, והתשובה על כך היא שאין זה מגדלות הבורא שיברא רק בעלי חיים חלושים וחסרי כח, אלא אדרבה, גדלותו היא בבריאת בעלי חיים חזקים ותקיפים, ועל אף זאת משגיח ה' על בעלי החיים החלשים שיהיה להם קיום תמידי, ובזה ייראה לעין כל כי ה' משגיח ומנהיג את כל בריותיו, וזו התשובה גם על ההנהגה עם הרשעים, שמניח ה' לבני האדם לבחור כרצונם, ויש רשות לאדם לבחור ברע, אך עדיין השגחת ה' קיימת על כל בני האדם, ונתן להם בינה וכח להתאחד ולעשות משפט ברשעים.
אחר הדברים הללו גילה איוב את דעתו שאכן מעולם לא פקפק ולא הסתפק באמיתות אלו, של השגחת ה' והשארת הנפש, ולא היה ויכוחו אלא מהשפה ולחוץ, למצוא ראיות שכליות ועיוניות לאמת הזו.
(א) וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב, מִן הַסְּעָרָה – באותה סערה עצמה שבאה עליו בהשגחה פרטית להפיל את הבית על בניו ובנותיו, בסערה זו עצמה השיב לו ה' דבריו, כדי להשיבו אל ביתו וכבודו הראשונים, וַיֹּאמַר.
(ב) מִי זֶה מַחְשִׁיךְ עֵצָה – מי הוא זה הנוטל את עצת ה' והנהגתו, שהיא האור האמיתי, ושם אותה בדבריו כאילו היא חושך, וטוען שהעולם מתנהל ללא השגחה פרטית, בְמִלִּין בְּלִי דָעַת – ועושה כן במילים הנאמרות ללא דעת והתבוננות.
