ה) כיון שהגיע זמן מנחה גדולה, לא יכנס למרחץ, אפילו רק כדי להזיע, עד שיתפלל, שמא יתעלף ויבטל מן התפלה. ולא יתחיל לאכול, אפילו אכילת עראי, שמא ימשך באכילה. ולא לדון, אפילו בגמר דין, שאין זה דבר ארוך מצד עצמו, שמא יסתר הדין כולו, וימשך לפסוק את הדין מחדש, ויבטל מן התפלה. וכן לא ישב לפני הספר לספור, אפילו תספורת הדיוט, שאינה ארוכה, עד שיתפלל, שמא ישבר הזוג, ויתעכב ולא יתפלל מנחה. ולא ליכנס לבורסקי [-מקום עיבוד עורות] סמוך למנחה, עד שיתפלל, שמא יראה הפסד במלאכתו, ויתעסק בה, ויתעכב מן התפלה. ואם כבר התחיל באחת מאלו, ויש עדיין זמן לסיים את הדבר ולהתפלל, לא יפסיק – אינו חייב להפסיק, אלא גומר, ואחר כך מתפלל תפלת מנחה:
ו) כפי שהתבאר בהלכה הקודמת, אם 'התחיל' באחד מדברים אלו, אינו חייב להפסיק, ומאימתי 'התחלת' תספורת, משיניח מעפורת [-בגד גדול] של ספרין על ברכיו. ומאימתי התחלת מרחץ, משיפשוט הבגד הסמוך לבשרו. ומאימתי התחלת הבורסקי, משיקשור בגד בין כתפיו, כמו שהאומנין עושין בעת מלאכתם. ומאימתי התחלת אכילה, לבני ארץ ישראל משיטול ידיו, ולבני בבל משיתיר חגורו. ומאימתי התחלת הדין, משיתעטפו הדיינים במלבושים המיוחדים לדין, וישבו. ואם היו יושבין כבר קודם לכן בדינים אחרים, וכבר היו לבושים בבגדיהם, התחלת הדין הוא משיתחילו בעלי דינין לטעון:
