ז) אף על פי שתפלת ערבית רשות, לא יבא אדם ממלאכתו בערב ויאמר, אוכל מעט, ואישן קמעא, ואחר כך אתפלל, שמא תאנוס אותו שינה, ונמצא ישן כל הלילה, אלא מתפלל ערבית, ואחר כך אוכל ושותה או ישן. ומותר להסתפר וליכנס למרחץ סמוך לשחרית, מפני שלא גזרו אלא סמוך למנחה, שהוא דבר המצוי, שרוב העם נכנסין שם ביום, אבל בשחר זהו דבר שאינו מצוי, ולא גזרו בו:
ח) מי שהיה עוסק בתלמוד תורה, והגיע זמן התפלה, פוסק ומתפלל. ואם היתה תורתו אומנותו, ואינו עושה מלאכה כלל, והיה עוסק בתורה בשעת תפלתו [-בשעה שהגיע זמן תפילתו], אינו פוסק כדי להתפלל, לפי שמצות תלמוד תורה גדולה ממצות תפלה. וכל העוסק בצרכי רבים, הרי הוא לענין זה כעוסק בדברי תורה, ופטור מהתפילה:
