ט) המתנדב מנחה שלא ניתנת להבאה, כגון האומר הרי עלי מנחת שעורים [ואין מנחת שעורים באה בנדבה], או שאמר שיביא מנחת חצי עשרון, או מנחת בלא שמן ולבונה, הרי זה פטור, שלא התנדב דבר שכמוהו מקריבין, שהרי אי אפשר להביא מנחה כמו שאמר [וכיון שאמר לשון 'מנחת' שהיא לשון הנסמכת למילה שאחריה, לא ניתן לחלק את דבריו ולחייבו במנחה כשרה].
אבל אם אמר הרי עלי מנחה מן השעורים, או מן העדשים, או מנחה בלא שמן ולבונה, או מנחה חצי עשרון, שבלשון זה ניתן לסמוך על תחילת לשונו, שאמר 'הרי עלי מנחה', ולהתעלם מהמשך דבריו, שואלין אותו לכוונתו, ואם אמר לא נדרתי אלא על דעת שמותר להקריב כזה, ואילו ידעתי שאין מקריבין אלא עשרון שלם סלת בשמן ולבונה לא הייתי נודר, הרי זה פטור. ואם אמר אילו הייתי יודע הייתי נודר כדרך שמקריבין, הרי זה חייב להקריב כדרך שמקריבין.
י) נדר עשרון ומחצה, ואמר אילו הייתי יודע שאי אפשר להביא חצאי עשרון הייתי נודר כדרך המתנדבין, הרי זה מביא שנים. אמר הרי עלי קמח [והרי אין מקריבים אלא סולת], או הרי עלי חצי עשרון, ולא הזכיר שם 'מנחה', הרי זה פטור, כמי שלא נדר מעולם. וכן האומר הרי עלי תודה בלא לחם, וכן אם אמר הרי עלי זבח בלא נסכים, הרי זה פטור. ואם אמר אילו הייתי יודע שאין מקריבין כך הייתי נודר כדרך הנודרין, הרי זה חייב להקריב כדרך המקריבין.
