יג) כפי שהתבאר, ניתן להתנדב הבאת יין לבד, אך בשיעור שיש נסכים כמותו, ולא פחות. כיצד, נדר שבעה לוגין, הרי הן כנסכי כבש ואיל. נדר שמונה, הרי אלו כנסכי שני אילים. תשעה, כנסכי שור וכבש, או כנסכי שלשה כבשים. נדר עשרה, הרי אלו כנסכי שור ואיל, או שני כבשים ואיל, וכן עד לעולם – בכל שיעור שיתנדב, מששה ומעלה.
יד) נדר האדם להביא חמשה לוגין, שאין זה שיעור נסכים שניתן להביאו כמו שהוא, אומרין לו השלם ששה, ואינו יכול להפטר לגמרי, שהרי קבען לקרבן, כלומר, כיון שבשיעור שלשה וארבעה כבר ניתן להתנדב, והוא התנדב חמשה, עליו להביא את מה שהתנדב ולהוסיף אחד, כדי שיהא זה שיעור הראוי. אבל אם נדר לוג או שנים, פטור, שהרי אינן ראויין כלל, לא הן ולא מקצתן. ואין מתנדבין ולא נודרין פחות מלוג שמן. שאין לך מנחה פחותה מעשרון, והיא צריכה לוג אחד שמן.
טו) האומר 'הרי עלי יין', לא יפחות מלהביא שלשה לוגין. אמר 'הרי עלי שמן', לא יפחות מלוג. פירש נדרו, ושכח כמה לוג נדר מן היין או מן השמן, יביא ארבעים ומאה לוג. שאין לך יום שמקריבין בו הצבור קרבנות מרובות יותר מיום טוב הראשון של חג [-סוכות] שחל להיות בשבת, והיו הנסכים בו מאה וארבעים לוג שמן, וכמותם יין, כמו שיתבאר בהלכות תמידין ומוספין.
