ז) מי שאמר בתחנונים, מי שריחם על קן ציפור שלא ליקח האם על הבנים, או מי שריחם על הבהמות וציוה שלא לשחוט אותו ואת בנו ביום אחד, ירחם עלינו, וכיוצא בענין זה, משתקין אותו, מפני שמצות אלו גזרת הכתוב הן, ואינן רחמים, שאילו היו מפני רחמים, לא היה ה' מתיר לנו שחיטה כל עיקר, וכן לא ירבה בכנוים של שם, ויאמר 'האל הגדול הגבור והנורא והחזק והאמיץ והעיזוז', והטעם שאין להרבות בשבחי ה', לפי שאין כח באדם להגיע בסוף שבחיו, אלא אומר האדם בתפילתו רק מה שאמר משה רבינו עליו השלום, והיינו 'האל הגדול, הגיבור והנורא':
ח) במנחה אומר שליח ציבור, אשרי יושבי ביתך וכו' תהלה לדוד וכו', קורא הוא, והעם מיושב, ועומד שליח ציבור ואומר קדיש, והם עומדים אחריו ועונין כדרכן, ומתפללין כולם בלחש, ואחר כך חוזר שליח ציבור ומתפלל בקול רם כדרך שעשה בשחרית, עד שישלים כל התפלה. ונופלים על פניהם, ומתחנן, ומגביה ראשו הוא והם, ומתחנן מעט מיושב כדרך שעשה בשחרית, ועומד ואומר קדיש, וכל העם עונין כדרכן, ונפטרין למעשיהם:
