פרק לט א הֲיָדַ֗עְתָּ עֵ֭ת לֶ֣דֶת יַֽעֲלֵי־סָ֑לַע חֹלֵ֖ל אַיָּל֣וֹת תִּשְׁמֹֽר׃ ב תִּסְפֹּ֣ר יְרָחִ֣ים תְּמַלֶּ֑אנָה וְ֝יָדַ֗עְתָּ עֵ֣ת לִדְתָּֽנָה׃ ג תִּ֭כְרַעְנָה יַלְדֵיהֶ֣ן תְּפַלַּ֑חְנָה חֶבְלֵיהֶ֥ם תְּשַׁלַּֽחְנָה׃ ד יַחְלְמ֣וּ בְ֭נֵיהֶם יִרְבּ֣וּ בַבָּ֑ר יָֽ֝צְא֗וּ וְלֹא־שָׁ֥בוּ לָֽמוֹ׃
֍ ֍ ֍
פרק לט
(א) עתה מתאר ה' לאיוב את ההשגחה הפרטית בענין לידת בעלי החיים, הֲיָדַעְתָּ עֵת לֶדֶת יַעֲלֵי סָלַע, שהיעלים שוכנים בהרים הגבוהים, וה' משגיח עליהם בעת הלידה שלא יפלו הולדות מההרים, ולא יקרה להם כל נזק. חֹלֵל אַיָּלוֹת תִּשְׁמֹר – והאילה, שרחמה צר ומסוכנת בשעת הלידה, שומר עליה ה' שתלד בקלות, על ידי סיבות שונות.
(ב) תִּסְפֹּר יְרָחִים תְּמַלֶּאנָה – וקבע ה' לכל מין מבעלי החיים כמה חודשים יימשכו ימי עיבורו, וְיָדַעְתָּ עֵת לִדְתָּנָה – ואף קבע להם ה' את זמן הלידה, אם ביום או בלילה.
(ג) תִּכְרַעְנָה – היעלים יולדות בכריעה, כדי שלא יפול הולד מראש ההר, יַלְדֵיהֶן תְּפַלַּחְנָה – ואז ילדיהן יבקעו מן הרחם ויצאו לאויר העולם, חֶבְלֵיהֶם תְּשַׁלַּחְנָה – והאילות ישלחו מעליהן את חבלי הלידה הקשים שהיו להן.
(ד) יַחְלְמוּ בְנֵיהֶם יִרְבּוּ בַבָּר – יהיה להם דמיון וחלום כאילו ילדיהם מתרבים וגדלים לבדם בשדות התבואה, ועל ידי דמיון זה ייקל עליהם צער הלידה, כי לא ידאגו עוד על גידול ילדיהם, יָצְאוּ מהם לאחר לידתם, וְלֹא שָׁבוּ לָמוֹ – אינם חוזרים אליהם לבקש מזונם, כי הם מתפרנסים בכח עצמם.
