לח בְּצֶ֣קֶת עָ֭פָר לַמּוּצָ֑ק וּרְגָבִ֥ים יְדֻבָּֽקוּ׃ לט הֲתָצ֣וּד לְלָבִ֣יא טָ֑רֶף וְחַיַּ֖ת כְּפִירִ֣ים תְּמַלֵּֽא׃ מ כִּֽי־יָשֹׁ֥חוּ בַמְּעוֹנ֑וֹת יֵֽשְׁב֖וּ בַסֻּכָּ֣ה לְמוֹ־אָֽרֶב׃ מא מִ֤י יָכִ֥ין לָֽעֹרֵ֗ב צֵ֫יד֥וֹ כִּֽי־יְ֭לָדָו אֶל־אֵ֣ל יְשַׁוֵּ֑עוּ יִ֝תְע֗וּ לִבְלִי־אֹֽכֶל׃
֍ ֍ ֍
(לח) ואף כדור הארץ עצמו נוצר בחכמה זו, בְּצֶקֶת עָפָר לַמּוּצָק – כי תחילה נוצק יסוד הארץ שהוא באמצע הכדור, וּרְגָבִים יְדֻבָּקוּ – ועל ידי כח המשיכה נדבקו אליו רגבי אדמה מכל צד, עד שנעשה העולם בגודלו ובצורתו הנכונים.
(לט) ממשיך ה' ומבאר לאיוב את השגחתו הפרטית אפילו על מיני בעלי החיים, ומתחיל בבעל החיים החזק מכולם, ומסיים בבעלי החיים החלשים ביותר, הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף – האם אתה הוא שתצוד טרף ללביא, שהוא האריה הזקן שדרכו לצאת בעצמו לצוד חיות, וה' ברא את גופו באופן שיתאים לטרוף בעלי חיים, וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא – והאם אתה תתן את המזון לצורך חייהם של הכפירים, שהם האריות הצעירים, שאין דרכם לצאת ולטרוף בעצמם, ובכל זאת ה' ממציא להם את מזונם.
(מ) כִּי יָשֹׁחוּ בַמְּעוֹנוֹת – כי הכפירים יושבים שחוחים וכפופים במעונותיהם, יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה של ענפים ביער לְמוֹ אָרֶב – לארוב משם על בעלי החיים העוברים שם, ולטורפם, ונתן ה' לכל בעל חיים את הטבע המתאים לו להתפרנס על ידו.
(מא) ועובר לתאר את ההשגחה על השמימית על בעל החיים השפל והקטן ביותר, ואומר, מִי יָכִין לָעֹרֵב צֵידוֹ, הגם שהעורב אינו מביא מזון לגוזליו, כִּי יְלָדָו אֶל אֵל יְשַׁוֵּעוּ, יִתְעוּ בדרכם לִבְלִי אֹכֶל, וה' מזמן להם רמשים שונים שהם ניזונים מאכילתם.
