לו מִי־שָׁ֭ת בַּטֻּח֣וֹת חָכְמָ֑ה א֤וֹ מִֽי־נָתַ֖ן לַשֶּׂ֣כְוִי בִינָֽה׃ לז מִֽי־יְסַפֵּ֣ר שְׁחָקִ֣ים בְּחָכְמָ֑ה וְנִבְלֵ֥י שָׁ֝מַ֗יִם מִ֣י יַשְׁכִּֽיב׃
֍ ֍ ֍
(לו) אחרי שסיים ה' לתאר בפני איוב את הבריאה בכללותה, על מעמקיה וסתריה והחכמה העצומה הטמונה בה, מוסיף ומעוררו לראות איך חיבר ה' את החלק הרוחני עם החלק הגשמי, על אף שמטבעם הם דברים הסותרים זה את זה ולא מובן כלל כיצד ניתן לחברם ולאחדם זה עם זה, מִי שָׁת בַּטֻּחוֹת חָכְמָה – מי הוא שנתן את החכמה בגוף האדם, העשוי טיח של טיט ואדמה, והחכמה הרוחנית שוכנת בו, אוֹ מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה – מי הוא שנתן ללב האדם, שהוא בשר גשמי, את האפשרות להבין דברים נסתרים, מי הוא שחיבר את הרוחניות של החכמה והבינה, עם הגשמיות של גוף האדם.
(לז) ומוסיף ואומר כן אף על העולם כולו, שגם בו מחוברים יחד הגשמיות והרוחניות, כי מִי יְסַפֵּר שְׁחָקִים בְּחָכְמָה – מי יוכל לכתוב על ספר את כל החכמה הנראית בשחקים, כי הכוכבים כולם המקיפים את כדור הארץ מושכים את העולם כל אחד לצד אחר, ומתוך כל הכוחות הפועלים יחד על העולם, עומד הוא במקומו הקבוע, ואינו נמשך לאחד הצדדים יותר מידי, וְנִבְלֵי שָׁמַיִם – ואותם כוחות הפועלים על משיכת העולם, שכל כוכב מושך את כדור הארץ לכיוונו, ומתוך כך הכדור תלוי במקומו המדוייק, וכוחות אלו משולים למיתרי הַנֵּבֶל הנמשכים מצד לצד, מִי יַשְׁכִּיב – מי הוא שהשכיבם וסידרם בחכמה מופלאה זו, שכל כוכב יהיה במקומו המתאים, באופן שישלימו זה את זה ויפעלו יחד בסדר פנימי נכון.
