ז) כיון שאין חייבים על שחיטה בחוץ אלא כאשר היה הקרבן ראוי להקרבה בפנים, לכך אם שחט האדם את הקרבן בחוץ כשהוא מחוסר זמן בגופו או בבעלים [כפי שיבואר להלן], הואיל ואינו ראוי עתה לבוא בפנים, פטור.
ח) אי זהו מחוסר זמן בגופו, בהמה בתוך שבעת ימי הלידה, שאינה ראויה להקרבה עד יום השמיני, ותורין שלא הגיע זמנן, ו'אותו ואת בנו', שנשחט אחד מהם היום, שאין השני ראוי עד למחר.
ט) ואי זהו מחוסר זמן בבעלים, קרבן שעדיין לא הגיע זמן בעליו להקריבו. כיצד, הזב והזבה והיולדת ששחטו חטאתם בחוץ [בתוך] ימי ספירה, פטורין. וכן מצורע ששחט חטאתו ואשמו בחוץ בתוך ימי הספירה, פטור, כיון שעדיין לא נראו בעלי הקרבנות האלו לכפרה. אבל אם שחטו עולותיהן בחוץ בתוך ימי הספירה, חייבין, כיון שהעולה דורון היא, והחטאת והאשם היא עיקר הכפרה. וכן נזיר ששחט חטאתו בחוץ בתוך ימי נזירותו, פטור, אך אם הקריב עולתו או שלמיו בחוץ בתוך ימי ספירתו, חייב, כיון שהחטאת היא המעכבתו, והיא עיקר הנזירות.
