יד בְּֽ֭צַוָּארוֹ יָלִ֣ין עֹ֑ז וּ֝לְפָנָ֗יו תָּד֥וּץ דְּאָבָֽה׃ טו מַפְּלֵ֣י בְשָׂר֣וֹ דָבֵ֑קוּ יָצ֥וּק עָ֝לָ֗יו בַּל־יִמּֽוֹט׃ טז לִ֭בּוֹ יָצ֣וּק כְּמוֹ־אָ֑בֶן וְ֝יָצ֗וּק כְּפֶ֣לַח תַּחְתִּֽית׃ יז מִ֭שֵּׂתוֹ יָג֣וּרוּ אֵלִ֑ים מִ֝שְּׁבָרִ֗ים יִתְחַטָּֽאוּ׃
֍ ֍ ֍
(יד) בְּצַוָּארוֹ, יָלִין – יתמיד העֹז, וּלְפָנָיו תָּדוּץ דְּאָבָה, כלומר, לא תהיה בו עצבות כלל, כי אפילו ה'דאבה', שזהו העצבון המשפיל את רום הצואר, כביכול ישמח לפניו, כי לא יחסר לו כלום ולא ידאג משום דבר.
(טו) מַפְּלֵי בְשָׂרוֹ – גם חלקי הבשר שאצל שאר בעלי החיים הם רפויים, ונראים כנופלים, אצל הלויתן הם דָבֵקוּ בכח, יָצוּק עָלָיו – וכאילו כולו יצוק ממתכת, בַּל יִמּוֹט.
(טז) לִבּוֹ יָצוּק וחזק כְּמוֹ אָבֶן, וְיָצוּק כְּפֶלַח תַּחְתִּית – כמו האבן התחתונה של הריחיים, שהיא קבועה במקומה ואינה מסתובבת.
(יז) מִשֵּׂתוֹ – בעת שיתנשא ויתחזק, יָגוּרוּ אֵלִים – יפחדו ויתייראו בעלי החיים החזקים, מִשְּׁבָרִים יִתְחַטָּאוּ – גם אותם בעלי חיים הנקיים מכל שבר, שמרוב חוזקם ותקיפותם לא יקרב אליהם שום שבר ואסון, גם הם יתייראו ממנו.
