פרק ד א שִׁמְע֣וּ בָ֭נִים מ֣וּסַר אָ֑ב וְ֝הַקְשִׁ֗יבוּ לָדַ֥עַת בִּינָֽה׃ ב כִּ֤י לֶ֣קַח ט֭וֹב נָתַ֣תִּי לָכֶ֑ם תּֽ֝וֹרָתִ֗י אַֽל־תַּעֲזֹֽבוּ׃ ג כִּֽי־בֵ֭ן הָיִ֣יתִי לְאָבִ֑י רַ֥ךְ וְ֝יָחִ֗יד לִפְנֵ֥י אִמִּֽי׃
֍ ֍ ֍
פרק ד (א) שִׁמְעוּ בָנִים מוּסַר אָב – את המוסר שקיבלתי מאבי, דוד המלך, וְהַקְשִׁיבוּ לָדַעַת בִּינָה – את הדברים שהתבוננתי בהם מבינתי, ועל ידי כך תדעו את הדברים בידיעה ברורה.
(ב) כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם – את הדברים שלקחתי בקבלה מאבי, שהם דברים טובים, אני נותן ומוסר לכם, תּוֹרָתִי – וגם את הדברים שהתבוננתי בהם מעצמי, והם מתייחסים אלי, אַל תַּעֲזֹבוּ.
(ג) ומקדים לבאר מדוע המוסר שקיבל מאביו הוא נבחר ויקר מאד, כי אמנם כל אב מנחיל לבנו דברים טובים ואמיתיים, אך אצלי היו לכך טעמים נוספים, כִּי בֵן הָיִיתִי לְאָבִי – אף שהיו לאבי בנים נוספים, הרי אני הייתי הבן הנבחר והמיוחד לו, העתיד לשבת על כסא מלכותו, ולכן מסר לי דברים מיוחדים ונשגבים, והייתי רַךְ וְיָחִיד בעת שהיה אבי לִפְנֵי אִמִּי, וכיון שאצל אימי הייתי בן יחיד ממש, אף אצל אבי נחשבתי כבן יחיד, מחמת אהבתו אליה.
