פסקי הלכות, מסכת בבא בתרא, פרק חמישי (א)

(פסקי ההלכות הם ציטוט מלשון הרמב"ם על ההלכות שנלמדו השבוע ברי"ף. במקומות מסוימים יש מחלוקת ראשונים בדבר, ואין לסמוך על הדברים למעשה)

א. המוכר את הספינה מכר את התורן ואת הנס ואת העוגנים שלה ואת כל המשוטין המנהיגין אותה, ואת הכבש והאסכלה שעולין בהן לספינה ויורדין עליה, ואת בית המים שבתוכה, אבל לא מכר את הביצית והיא הספינה הקטנה שהולכים בה על המים הקרובים ליבשה, ולא מכר הדוגית והיא הספינה הקטנה שצדין בה המלחים את הדגים, ולא מכר את העבדים העושין בהן, ולא את המרצופין, ולא את הסחורה שבתוכה, ובזמן שאמר לו היא וכל מה שבתוכה אני מוכר הרי כולן מכורין. (הלכות מכירה פרק כז הלכה א)

ב. הספינה הואיל ואי אפשר להגביהה ויש במשיכתה טורח גדול ואינה נמשכת אלא לרבים, לא הצריכוה משיכה אלא נקנית במסירה וכן כל כיוצא בזה, ואם אמר לו המוכר לך משוך וקנה אינו קונה הספינה עד שימשכנה כולה ויוציאנה מכל המקום שהיתה בו, שהרי הקפיד המוכר שלא יקנה זה אלא במשיכה. (הלכות מכירה פרק ג הלכה ג)

ג. המוכר שטר חוב לחבירו או נתנו לו במתנה, אינו נקנה במסירת השטר לידו, שלא מסר לו אלא הראיה שבו ואין הראיה נתפסת ביד.

וכיצד יקנה השטר, שיכתוב לו המקנה קנה שטר פלוני וכל השעבוד שיש בו וימסור לו השטר ונמצא שנקנה בכתיבה ומסירה, ואין צריך עדים לענין קנייתו אבל צריך עדים לענין תביעתו, שהרי הנתבע אומר לו מי יאמר שבעל דברים שלי כתב ומסר לך (הלכות מכירה פרק ו הלכות י-יא)

ד. מסירה אינה קונה אלא ברשות הרבים ובחצר שאינה של שניהם, והמשיכה אינה קונה אלא בסימטא או בחצר של שניהם, והגבהה קונה בכל מקום. (הלכות מכירה פרק ד הלכה ג)

ה. המוכר שטר חוב לחבירו או נתנו לו במתנה, אינו נקנה במסירת השטר לידו, שלא מסר לו אלא הראיה שבו ואין הראיה נתפסת ביד. (הלכות מכירה פרק ו הלכה י)

ו. המקנה לחבירו קרקע כל שהוא והקנה לו על גבה שטר חוב הרי זה קנה השטר בכל מקום שהוא בלא כתיבה ובלא מסירה, ונראה לי שגם זה יכול למחול אחר שמכרו, וכן המוכר קרקע וכתב השטר ואין הלוקח עמו כיון שהחזיק הלוקח בקרקע נקנה השטר בכל מקום שהוא. (הלכות מכירה פרק ו הלכה יד)

ז. האומר זכו בשדה זו לפלוני וכתבו לו את השטר והחזיק הזוכה לו בקרקע, יש לנותן לחזור בשטר עד שיגיע ליד בעל המתנה, ואף על פי שאינו יכול לחזור בשדה. (הלכות מכירה פרק ו הלכה טו)

ח. המטבע אין לו דרך שיזכה בו מי שאינו ברשותו אלא על גבי קרקע, כגון שקנה הקרקע ועל גבו המעות, או שישכור את מקום המעות, כיון שזכה בקרקע בכסף או בשטר או בחזקה או בקנין זכה במעות, והוא שיהיו אותן המעות קיימין כגון שיהיו מופקדין במקום אחד, אבל ראובן שהיה לו חוב על שמעון והקנה ללוי קרקע ועל גבה חוב שיש לו אצל שמעון, נראה לי שלא קנה החוב. (הלכות מכירה פרק ו הלכה ז)

ט. המוכר את הקרון לא מכר את הפרדות בזמן שאינן קשורות עמו, מכר את הפרדות לא מכר את הקרון, מכר את הצמד לא מכר את הבקר, מכר את הבקר לא מכר את הצמד, ואפילו במקום שקורין מקצתן לצמד בקר. (הלכות מכירה פרק כז הלכה ב)

י. המוכר את העול מכר את הפרה, מכר את הפרה לא מכר את העול, מכר את העגלה מכר את הבקר, מכר את הבקר לא מכר את העגלה, ואין הדמים ראיה בכל אלו הדברים וכיוצא בהן. (הלכות מכירה פרק כז הלכה ג)

יא. הבהמה, והמרגלית, והסייף, וספר תורה הרי הן כשאר מטלטלין ויש בהן הונייה, אין לך דבר שאין בו הונייה חוץ מארבעה דברים שמנו חכמים, והוא שיהיה מוכר קונה בנכסי עצמו כמו שביארנו. (הלכות מכירה פרק יג הלכה יג)

יב. וכן המוכר את החמור מכר את המרדעת ואת האוכף אף על פי שאינן עליו, אבל לא מכר את השק ולא מרכבת הנשים ואפילו היו עליו בשעת המכר.

ואין הדמים ראיה שאם טעה בכדי שהדעת טועה יש לו אונאה או ביטול מקח כדין כל המוכר ולוקח, ואם טעה בכדי שאין הדעת טועה לא בטל המקח, שזה מתנה נתן לו ואין לו אלא החמור בלא שקים, וכן כל כיוצא בזה אין מביאין בו ראיה מן הדמים. (הלכות מכירה פרק כז הלכות ד-ה)