פרק ג א וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י בֶּן־אָדָ֕ם אֵ֥ת אֲשֶׁר־תִּמְצָ֖א אֱכ֑וֹל אֱכוֹל֙ אֶת־הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את וְלֵ֥ךְ דַּבֵּ֖ר אֶל־בֵּ֥ית יִשְׂרָאֵֽל׃ ב וָֽאֶפְתַּ֖ח אֶת־פִּ֑י וַיַּ֣אֲכִילֵ֔נִי אֵ֖ת הַמְּגִלָּ֥ה הַזֹּֽאת׃ ג וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ בִּטְנְךָ֤ תַֽאֲכֵל֙ וּמֵעֶ֣יךָ תְמַלֵּ֔א אֵ֚ת הַמְּגִלָּ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן אֵלֶ֑יךָ וָאֹ֣כְלָ֔ה וַתְּהִ֥י בְּפִ֖י כִּדְבַ֥שׁ לְמָתֽוֹק׃
֍ ֍ ֍
פרק ג (א) כיון שראה הנביא שכתובים על המגילה דברי פורענות, שהיא יראת העונש, והמקבל את דבר ה' בעל כרחו מפני יראת העונש לא יבואו הדברים להיות דבוקים בנפשו, וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן אָדָם, אֵת אֲשֶׁר תִּמְצָא בידי, אֱכוֹל, ולכן אֱכוֹל אֶת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת, שזהו רמז לכך שתהיה הנבואה קנויה בליבו ודבוקה בנפשו, כפי שהאוכל נעשה לחלק מגוף האדם, וְלֵךְ דַּבֵּר אֶל בֵּית יִשְׂרָאֵל.
(ב) וָאֶפְתַּח אֶת פִּי, וַיַּאֲכִילֵנִי אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת, וזהו משל לכך שקיבל את הנבואה באופן שנעשתה דבוקה בנפשו, ואמר לשון 'ויאכילני', כי לא היה יכול להגיע לדרגה זו מעצמו, אלא בעזרה מאת ה'.
(ג) וַיֹּאמֶר אֵלַי, בֶּן אָדָם, אל תהיה רק כאוכל בפיו, אלא גם בִּטְנְךָ תַאֲכֵל, שיהיו דברי ה' בקרבך, וּמֵעֶיךָ תְמַלֵּא אֵת הַמְּגִלָּה הַזֹּאת אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן אֵלֶיךָ, באופן שלא יהיו בנפשך דברים אחרים, כי לא תתקיים התורה בלב האדם יחד עם מחשבות אחרות מהבלי העולם, ולכן אמר לו שדברי הנבואה ימלאו את כולו, באופן שלא ישאר שם מקום לדברים אחרים, וָאֹכְלָה, וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק, כי מלבד הטוב שמצא בדבר ה', היה הדבר גם ערב לחיכו, כפי שנאמר על דברי התורה 'וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים'.
