י וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑י בֶּן־אָדָ֕ם אֶת־כָּל־דְּבָרַי֙ אֲשֶׁ֣ר אֲדַבֵּ֣ר אֵלֶ֔יךָ קַ֥ח בִּֽלְבָבְךָ֖ וּבְאָזְנֶ֥יךָ שְּׁמָֽע׃ יא וְלֵ֨ךְ בֹּ֤א אֶל־הַגּוֹלָה֙ אֶל־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְדִבַּרְתָּ֤ אֲלֵיהֶם֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה אִֽם־יִשְׁמְע֖וּ וְאִם־יֶחְדָּֽלוּ׃
֍ ֍ ֍
(י) וַיֹּאמֶר אֵלָי, בֶּן אָדָם, אֶת כָּל דְּבָרַי אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ, כמו הנבואה שבה ראה את מעשה המרכבה, והנבואה שבה ראה את בנין בית המקדש השלישי, קַח בִּלְבָבְךָ, כי לנבואות אלו יש צורך בהכנת הלב, וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע את הנבואות שנשלחת לומר לישראל.
(יא) ואינך נשלח בנבואות אלו לבני יהודה היושבים עדיין בארץ ישראל [כי אליהם היה ירמיהו הנביא שלוח להתנבא], וְלֵךְ בֹּא אֶל הַגּוֹלָה, ולא אל הגויים הנמצאים בארצות אלו, אלא אֶל בְּנֵי עַמֶּךָ שגלו לשם, כי גם הנבואות שהתנבא על הגויים, לא הצטווה לאומרם לגויים, אלא לאומרם לישראל, וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם את הדברים באריכות, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם שאינך אומר את הדברים מליבך, אלא כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים, אִם יִשְׁמְעוּ, וְאִם יֶחְדָּלוּ.
