הלכות תמידין ומוספין, פרק י, יב

יב) כבר ביארנו שכל משמרות כהונה עשרים וארבעה הן, וכולן עובדין בשוה ברגלים. ובחג הסוכות, בכל יום היה כל משמר שהגיע זמנו מקריב פר אחד או איל אחד או שעיר החטאת, ולא היה משמר שמקריב שנים מהם באותו יום, אבל הכבשים, שמקריבים מהם ארבעה עשר בכל יום, יש משמר שמקריב מהן שני כבשים ביום, ויש משמר שמקריב כבש אחד. כיצד הוא הסדר, ביום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים ושני אילים ושעיר, כל משמר מקריב בהמה אחת מהם, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לשמונה משמרות, ששה משמרות מקריבין שנים שנים – שני כבשים כל משמרת, ושני משמרות מקריבין אחד אחד – כבש אחד לכל משמרת. בשני, היו שם שנים עשר פרים ושני אילים ושעיר, כל משמר מקריב אחד. נשארו שם ארבעה עשר כבשים לתשעה משמרות [כי מאחר והופחתו הפרים מאתמול, נשארה משמרת יתירה שלא הקריבה פר], חמשה מקריבין שנים שנים, וארבעה מקריבין אחד אחד. בשלישי, היו שם אחד עשר פרים ושני אילים ושעיר, כל משמר מקריב אחד, נשארו ארבעה עשר כבשים לעשרה משמרות, ארבעה מקריבין שנים שנים, וששה מקריבין אחד אחד. ברביעי היו שם עשרה פרים ושני אילים ושעיר, כל משמר מקריב אחד. נשארו שם ארבעה עשר כבשים לאחד עשר משמר, שלשה מקריבין שנים שנים, ושמונה מקריבין אחד אחד. בחמישי היו שם תשעה פרים ושני אילים ושעיר, כל משמר מקריב אחד, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לשנים עשר משמר, שני משמרות מקריבין שנים שנים, ועשרה מקריבין אחד אחד. בששי, היו שמונה פרים ושני אילים ושעיר, כל משמר מקריב אחד, נשארו שם ארבעה עשר כבשים לשלשה עשר משמר, משמר אחד מהן מקריב שני כבשים, ושנים עשר משמר מקריבין אחד אחד. בשביעי היו שם שבעה פרים ושני אילים ושעיר, וארבעה עשר כבשים כמנין המשמרות. נמצא כל משמר מקריב בהמה אחת.