כה וְאַתָּ֣ה בֶן־אָדָ֗ם הִנֵּ֨ה נָֽתְנ֤וּ עָלֶ֨יךָ֙ עֲבוֹתִ֔ים וַֽאֲסָר֖וּךָ בָּהֶ֑ם וְלֹ֥א תֵצֵ֖א בְּתוֹכָֽם׃ כו וּלְשֽׁוֹנְךָ֙ אַדְבִּ֣יק אֶל־חִכֶּ֔ךָ וְנֶֽאֱלַ֔מְתָּ וְלֹֽא־תִהְיֶ֥ה לָהֶ֖ם לְאִ֣ישׁ מוֹכִ֑יחַ כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃ כז וּֽבְדַבְּרִ֤י אֽוֹתְךָ֙ אֶפְתַּ֣ח אֶת־פִּ֔יךָ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵיהֶ֔ם כֹּ֥ה אָמַ֖ר אֲדֹנָ֣י יְהוִ֑ה הַשֹּׁמֵ֤עַ ׀ יִשְׁמָע֙ וְהֶֽחָדֵ֣ל ׀ יֶחְדָּ֔ל כִּ֛י בֵּ֥ית מְרִ֖י הֵֽמָּה׃
֍ ֍ ֍
(כה) וְאַתָּה בֶן אָדָם, הִנֵּה נחשב הדבר כאילו בני ישראל נָתְנוּ עָלֶיךָ עֲבוֹתִים, וַאֲסָרוּךָ בָּהֶם, כמו שנאמר להלן (פ"ד פ"ח) שציוה עליו ה' לשכב על צידו האחד זמן רב, וכיון שנעשה הדבר לכפר על חטאיהם של ישראל, הרי זה כאילו הם עצמם קשרוהו בהם, וְלֹא תֵצֵא בְּתוֹכָם כלל, אפילו אם הם יבואו אליך.
(כו) וּלְשׁוֹנְךָ אַדְבִּיק אֶל חִכֶּךָ, וְנֶאֱלַמְתָּ – תהיה כאילם, ולא רק שלא תאמר להם נבואות בשם ה', אלא וְלֹא תִהְיֶה לָהֶם אפילו לְאִישׁ מוֹכִיחַ האומר להם דברי מוסר ותוכחה, כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה, ובודאי לא ישמעו לדבריך.
(כז) וּבְדַבְּרִי אוֹתְךָ, לאחר שתסיים את כל המעשים שאצווה עליך לעשות [כפי שיבואר בפרקים ד' וה'], אז אֶפְתַּח אֶת פִּיךָ, אך גם אז לא תאמר להם דברי תוכחה ומוסר מדעתך, וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם מאמר קצר, כֹּה אָמַר אֲדֹנָי אֱלֹהִים, הַשֹּׁמֵעַ את דברי ה', יִשְׁמָע, ויזכה לחיות, וְהֶחָדֵל מלשמוע, יֶחְדָּל – יאבד מן העולם, כִּי בֵּית מְרִי הֵמָּה.
