ח וְהִנֵּ֛ה נָתַ֥תִּי עָלֶ֖יךָ עֲבוֹתִ֑ים וְלֹֽא־תֵהָפֵ֤ךְ מִֽצִּדְּךָ֙ אֶל־צִדֶּ֔ךָ עַד־כַּלּֽוֹתְךָ֖ יְמֵ֥י מְצוּרֶֽךָ׃ ט וְאַתָּ֣ה קַח־לְךָ֡ חִטִּ֡ין וּ֠שְׂעֹרִים וּפ֨וֹל וַֽעֲדָשִׁ֜ים וְדֹ֣חַן וְכֻסְּמִ֗ים וְנָֽתַתָּ֤ה אוֹתָם֙ בִּכְלִ֣י אֶחָ֔ד וְעָשִׂ֧יתָ אוֹתָ֛ם לְךָ֖ לְלָ֑חֶם מִסְפַּ֨ר הַיָּמִ֜ים אֲשֶׁר־אַתָּ֣ה ׀ שׁוֹכֵ֣ב עַֽל־צִדְּךָ֗ שְׁלֹשׁ־מֵא֧וֹת וְתִשְׁעִ֛ים י֖וֹם תֹּֽאכְלֶֽנּוּ׃ י וּמַאֲכָֽלְךָ֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּֽאכְלֶ֔נּוּ בְּמִשְׁק֕וֹל עֶשְׂרִ֥ים שֶׁ֖קֶל לַיּ֑וֹם מֵעֵ֥ת עַד־עֵ֖ת תֹּֽאכְלֶֽנּוּ׃ יא וּמַ֛יִם בִּמְשׂוּרָ֥ה תִשְׁתֶּ֖ה שִׁשִּׁ֣ית הַהִ֑ין מֵעֵ֥ת עַד־עֵ֖ת תִּשְׁתֶּֽה׃
֍ ֍ ֍
(ח) וְהִנֵּה בציווי זה, נחשב הדבר כאילו נָתַתִּי עָלֶיךָ עֲבוֹתִים [-חבלים] הקושרים אותך למקומך, וְלֹא תֵהָפֵךְ מִצִּדְּךָ אֶל צִדֶּךָ, אלא תשכב בתחילה רק על צדך הימני, ואחר כך רק על צדך השמאלי, עַד כַּלּוֹתְךָ יְמֵי מְצוּרֶךָ.
(ט) עתה הצטווה הנביא לעשות לו רמז לצורת האכילה שתהיה בירושלים בזמן המצור, וְאַתָּה קַח לְךָ חִטִּין וּשְׂעֹרִים וּפוֹל וַעֲדָשִׁים וְדֹחַן וְכֻסְּמִים, כדרך שמכינים מאכלים לפני המצור, וְנָתַתָּה אוֹתָם בִּכְלִי אֶחָד, וזה רמז לכך שיאכלו את כל המינים בתערובת, כיון שלא יהיה לחם נקי העשוי ממין אחד, וְעָשִׂיתָ אוֹתָם לְךָ לְלָחֶם למִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתָּה שׁוֹכֵב עַל צִדְּךָ, שְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְתִשְׁעִים יוֹם תֹּאכְלֶנּוּ, כיון שנבוכדנצר הטיל מצור על ירושלים בעשרה בטבת בשנה התשיעית למלכות חזקיהו מלך יהודה, ונכבשה העיר בתשעה באב בשנה האחת עשרה למלכותו, הרי אלו שמונה עשר חודשים, אמנם באמצע ימי המצור הלך נבוכדנצר להלחם בפרעה מלך מצרים, ובאותו זמן הכינו יושבי ירושלים מאכלים לעצמם להמשך ימי המצור, ומעת שחזר נבוכדנצר ועד שנכבשה העיר היו ארבע מאות ושלשים יום, כאשר בשלש מאות ותשעים הימים הראשונים היה להם מאכלים בצמצום ממה שהכינו, ובארבעים הימים האחרונים כבר החלו למות ברעב, עד שנכבשה העיר, נמצא ששלש מאות ותשעים הימים ששכב יחזקאל על צידו השמאלי, מלבד הרמז שהיה בהם לשנים שבהם חטאו עשרת השבטים, היה בכך גם רמז לימי המצור שבהם היה עדיין מעט אוכל בירושלים, ואכלו לחמם במשקל.
(י) ועל אותם ימים ציוהו ה', וּמַאֲכָלְךָ אֲשֶׁר תֹּאכְלֶנּוּ, יהיה בְּמִשְׁקוֹל עֶשְׂרִים שֶׁקֶל לַיּוֹם, מֵעֵת עַד עֵת תֹּאכְלֶנּוּ – ויהיה זה המאכל היחיד ליום ולילה, מעת לעת.
(יא) וּמַיִם בִּמְשׂוּרָה [-בכלי מדידה] תִשְׁתֶּה, שִׁשִּׁית הַהִין מֵעֵת עַד עֵת תִּשְׁתֶּה.
