יב וְעֻגַ֥ת שְׂעֹרִ֖ים תֹּֽאכְלֶ֑נָּה וְהִ֗יא בְּגֶֽלְלֵי֙ צֵאַ֣ת הָֽאָדָ֔ם תְּעֻגֶ֖נָה לְעֵֽינֵיהֶֽם׃ יג וַיֹּ֣אמֶר יְהוָ֔ה כָּ֣כָה יֹֽאכְל֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת־לַחְמָ֖ם טָמֵ֑א בַּגּוֹיִ֕ם אֲשֶׁ֥ר אַדִּיחֵ֖ם שָֽׁם׃
֍ ֍ ֍
(יב) ועתה מצוהו ה' כיצד לנהוג בארבעים הימים האחרונים, המרמזים על ארבעים ימי המצור האחרונים, בהם כבר כלה המזון מירושלים, וְעֻגַת שְׂעֹרִים תֹּאכְלֶנָּה – באותם ימים תאכל עוגת שעורים, שהשעורים הם מאכל בהמה, לרמוז על ימי גלותם, לאחר המצור, שיהיה מאכלם מאכל בהמה, כשם שהם עזבו את צורתם היהודית, ונסוגו אחור להיות כמעט כבעלי חיים, וְהִיא – ועוגת שעורים זו, בְּגֶלְלֵי צֵאַת הָאָדָם תְּעֻגֶנָה לְעֵינֵיהֶם – תאפה אותם על ידי הבערת אש בגללי צואת אדם, להורות שאמנם מאכלם מאכל בהמה, אך מצד הטומאה, טומאתם היא טומאת בני אדם, שהיא גרועה יותר מטומאת בהמה, כי חטאו בצורתם המובחרת, שהיא הנפש המדברת שבהם, שטמאוה במעשיהם.
(יג) וַיֹּאמֶר ה', לבאר לו את המשל האחרון של עוגת השעורים, כָּכָה יֹאכְלוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת לַחְמָם, כשעורים שהוא מאכל בהמה, טָמֵא – בדרך הכנה ואפיה מסואבים, בַּגּוֹיִם אֲשֶׁר אַדִּיחֵם שָׁם.
