טז. האוכל כחל צריך להמתין ששה שעות כדי לאכול חלב, והוא הדין אם אוכל כחל אחר חלב נמי דינו כאוכל בשר אחר חלב:
יז. אין לשין עיסה בחלב, אלא אם כן שינה צורת הפת, ואם עבר ואפה בלא שנוי, אם אינו דבר מועט כדי אכילה בבת אחת, הכל אסור, ולא יועיל שינוי אחר אפיה, ולא יועיל לחלקו לבני אדם הרבה לאכלו בו ביום במהרה, יען שכבר נאסר מגזרת חז"ל. ופה עירנו עושין סמבוס"ך שממלאים אותו בגבינה ואין עושין בו שנוי מן סמבוס"ך הממולא בלוזים וסוכ"ר, ועיין בתפארת אדם שקיים המנהג הזה, אבל עיסה שלשין אותה בחמאה או בחלב ועושין אותה מיני מזונות, נוהגים פה עירנו לשנות צורת הפת, אפילו אם עושים מעט כדי אכילה אחת, ומנהג יפה הוא, ועוד פה עירנו יע"א יש עושים פת בחלב כדי למכור דבר יום ביומו, ועושים הרבה, וגם אלו עושין צורתו משונה, שהוא נודע וניכר לכל שהוא של חלב, אך דא עקא כי מהרי"ט ז"ל אוסר בעושין למכור אפילו על ידי שינוי, דחיישינן לאורחין, ועיין פר"ח ופר"ת וחו"ד שהסכימו כן, ונ"ל דיש להמליץ בעדם משום דזה הפת שעושין בחמאה נרגש מן הריח שלו, ויש כמה ספיקות, וי"ל דמהרי"ט לא אסר בכה"ג דניכר מן הריח, ועיין להרב מזמור לדוד ז"ל שכתב בעיר מולדתו שהיא עיר גדולה של חכמים וסופרים, נהגו היתר למכור בחנות, וכתב טעם ההיתר משום דניכרים בריח וטעם ע"ש.
