יב אָדָ֣ם בְּ֭לִיַּעַל אִ֣ישׁ אָ֑וֶן ה֝וֹלֵ֗ךְ עִקְּשׁ֥וּת פֶּֽה׃ יג קֹרֵ֣ץ בְּ֭עֵינָו מֹלֵ֣ל בְּרַגְלָ֑ו מֹ֝רֶ֗ה בְּאֶצְבְּעֹתָֽיו׃ יד תַּ֥הְפֻּכ֨וֹת ׀ בְּלִבּ֗וֹ חֹרֵ֣שׁ רָ֣ע בְּכָל־עֵ֑ת מִדְיָנִ֥ים יְשַׁלֵּֽחַ׃ טו עַל־כֵּ֗ן פִּ֭תְאֹם יָב֣וֹא אֵיד֑וֹ פֶּ֥תַע יִ֝שָּׁבֵ֗ר וְאֵ֣ין מַרְפֵּֽא׃
֍ ֍ ֍
(יב) אָדָם בְּלִיַּעַל, הפורק מעליו עול מלכות שמים, ועובר עבירות בדברים שבין אדם למקום, והוא גם אִישׁ אָוֶן לעשות רעה בדברים שבין אדם לחבירו, חטאיו ניכרים בשבעה דברים, א. הוֹלֵךְ עִקְּשׁוּת פֶּה – בפיו הוא מפתל ומעקם את דברי החכמה, ומחליף בין טוב לרע [כי ה'חכמה' היא ההבדלה שמבדיל האדם בין טוב לרע].
(יג) ב. קֹרֵץ בְּעֵינָו – משתמש בעיניו לראיות אסורות, נגד ציווי התורה "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם", ג. מֹלֵל בְּרַגְלָו – בתנועות שברגליו הוא מראה על מילים ודיבורים לרעה, ד. מֹרֶה בְּאֶצְבְּעֹתָיו דברים אסורים, באופן שמשתמש בכלי המעשה שבגופו לרוע.
(יד) ה. וניכר הוא גם במחשבותיו, כי תַּהְפֻּכוֹת בְּלִבּוֹ – חושב בליבו דברים שהם היפך האמונה האמיתית, ו. חֹרֵשׁ רָע – חושב מחשבות רעות נגד חברו בְּכָל עֵת, ז. מִדְיָנִים יְשַׁלֵּחַ – ישלח דברי מדון ומריבה בין אדם לחבירו.
(טו) עַל כֵּן לא יארך זמנו, אלא פִּתְאֹם יָבוֹא אֵידוֹ – זמן נפילתו ושבירתו יבוא במהרה, ומלבד זאת פֶּתַע יִשָּׁבֵר – הנפילה עצמה תהיה במהירות ובבת אחת, וְאֵין מַרְפֵּא, כי לא ישוב בתשובה.
