טז שֶׁשׁ־הֵ֭נָּה שָׂנֵ֣א יְהוָ֑ה וְ֝שֶׁ֗בַע תּֽוֹעֲבַ֥ת נַפְשֽׁוֹ׃ יז עֵינַ֣יִם רָ֭מוֹת לְשׁ֣וֹן שָׁ֑קֶר וְ֝יָדַ֗יִם שֹֽׁפְכ֥וֹת דָּם־נָקִֽי׃ יח לֵ֗ב חֹ֭רֵשׁ מַחְשְׁב֣וֹת אָ֑וֶן רַגְלַ֥יִם מְ֝מַֽהֲר֗וֹת לָר֥וּץ לָֽרָעָֽה׃ יט יָפִ֣יחַ כְּ֭זָבִים עֵ֣ד שָׁ֑קֶר וּמְשַׁלֵּ֥חַ מְ֝דָנִ֗ים בֵּ֣ין אַחִֽים׃
֍ ֍ ֍
(טז) ומאותם שבעה דברים שנמנו לעיל (פסוקים י"ב-י"ד) בדרכו של החוטא, שֶׁשׁ הֵנָּה – את ששת הדברים הראשונים שָׂנֵא ה', וְשֶׁבַע – והדבר השביעי הוא תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ, כי בכך שהוא שולח מדון ומריבה בין בני האדם הרי הוא משחית את כל קיום ישוב בני האדם בעולם.
(יז) עתה חוזר על אותם שבעה דברים [אך לא כפי הסדר שהובאו לעיל], ומפרט ומפרש אותם יותר, א. עֵינַיִם רָמוֹת, והיינו שהוא מתגאה בעצמו ומחמת כן הולך נגד האמונה [וזה כנגד 'קורץ בעיניו' שהוזכר לעיל], ב. לְשׁוֹן שָׁקֶר, שמשתמש כנגד החכמה האמיתית בדרכי שקר של התבוננות בדברים, ומביא ראיות שקר לסתור את דברי החכמה [וזה כנגד 'הולך עקשות פה'], ג. וְיָדַיִם שֹׁפְכוֹת דָּם נָקִי [כנגד 'מורה באצבעותיו'].
(יח) ד. לֵב חֹרֵשׁ [-חושב וזומם] מַחְשְׁבוֹת אָוֶן [כנגד 'חורש רע'], ה. ולא רק שרומז ברגליו, אלא רַגְלַיִם מְמַהֲרוֹת לָרוּץ לָרָעָה [כנגד 'מולל ברגליו'].
(יט) ו. יָפִיחַ כְּזָבִים עֵד שָׁקֶר – מדבר דברי כזב ומעיד עדויות שקר כנגד האמונה האמיתית [כנגד 'תהפוכות בליבו'], ז. הדבר שעליו נאמר שהוא תועבת ה', וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים [-ריב ומדון] בֵּין אַחִים.
