ל לֹֽא־יָב֣וּזוּ לַ֭גַּנָּב כִּ֣י יִגְנ֑וֹב לְמַלֵּ֥א נַ֝פְשׁ֗וֹ כִּ֣י יִרְעָֽב׃ לא וְ֭נִמְצָא יְשַׁלֵּ֣ם שִׁבְעָתָ֑יִם אֶת־כָּל־ה֖וֹן בֵּית֣וֹ יִתֵּֽן׃ לב נֹאֵ֣ף אִשָּׁ֣ה חֲסַר־לֵ֑ב מַֽשְׁחִ֥ית נַ֝פְשׁ֗וֹ ה֣וּא יַֽעֲשֶֽׂנָּה׃ לג נֶֽגַע־וְקָל֥וֹן יִמְצָ֑א וְ֝חֶרְפָּת֗וֹ לֹ֣א תִמָּחֶֽה׃ לד כִּֽי־קִנְאָ֥ה חֲמַת־גָּ֑בֶר וְלֹֽא־יַ֝חְמ֗וֹל בְּי֣וֹם נָקָֽם׃ לה לֹֽא־יִ֭שָּׂא פְּנֵ֣י כָל־כֹּ֑פֶר וְלֹֽא־יֹ֝אבֶ֗ה כִּ֣י תַרְבֶּה־שֹֽׁחַד׃
֍ ֍ ֍
(ל) ומבאר עתה שחטא זה גרוע מגניבה, כי לֹא יָבוּזוּ לַגַּנָּב, כִּי יִגְנוֹב כדי לְמַלֵּא נַפְשׁוֹ, כִּי יִרְעָב.
(לא) וגם לענין העונש, יש גבול לעונשו, וְנִמְצָא – כי אם מוצאים את הגנב, אפילו אם גנב גם שור וגם שה, שבגניבתם וטביחתם משלם ארבעה שוורים נוספים מלבד השור שגנב, ושלשה צאן מלבד השה עצמו שגנב, נמצא שיְשַׁלֵּם רק שִׁבְעָתָיִם, מלבד זה שאֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ – את השור והשה עצמם שגנב, גם כן יִתֵּן.
(לב) ולעומת זאת נֹאֵף אִשָּׁה הוא חֲסַר לֵב, כי אינו חוטא כמו הגנב כדי למלא את נפשו, שהרי לעולם לא תשבע תאוותו, אלא מַשְׁחִית נַפְשׁוֹ הוּא יַעֲשֶׂנָּה – עושה כן כיון שהשחית את נפשו.
(לג) ובשונה מהגנב שישלם רק ממון, ולא יבוזו לו, הרי אותו נואף אשה נֶגַע וְקָלוֹן יִמְצָא – יבואו עונשים על גופו, ויהיה לו בזיון רב, וְחֶרְפָּתוֹ לֹא תִמָּחֶה, בשונה מהגנב, שימחה את חרפתו על ידי תשלום ממון.
(לד) כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר – כי כעסו של בעלה של אותה אשה יהיה מחמת קנאתו על כבודו וכבוד ביתו המחולל, וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם, כי הנקמה הבאה מחמת קנאה לא תדע חמלה.
(לה) ואף אם ירצה אותו נואף לתת לו ממון רב, לֹא יִשָּׂא פְּנֵי כָל כֹּפֶר – לא יתרצה לקבל ממנו שום סכום, כי אשתו נאסרה עליו ובניו התחללו, ודברים אלו לא יתכפרו בממון, וְלֹא יֹאבֶה כִּי תַרְבֶּה שֹׁחַד – ואף אם יתן שוחד לדיינים כדי שיתירו לאותו אדם את אשתו, לא יתרצה בכך הלה, כי עדיין תבער הנקמה בליבו.
