יא הֹֽמִיָּ֣ה הִ֣יא וְסֹרָ֑רֶת בְּ֝בֵיתָ֗הּ לֹֽא־יִשְׁכְּנ֥וּ רַגְלֶֽיהָ׃ יב פַּ֤עַם ׀ בַּח֗וּץ פַּ֥עַם בָּֽרְחֹב֑וֹת וְאֵ֖צֶל כָּל־פִּנָּ֣ה תֶֽאֱרֹֽב׃ יג וְהֶֽחֱזִ֣יקָה בּ֭וֹ וְנָ֣שְׁקָה לּ֑וֹ הֵעֵ֥זָה פָ֝נֶ֗יהָ וַתֹּ֣אמַר לֽוֹ׃ יד זִבְחֵ֣י שְׁלָמִ֣ים עָלָ֑י הַ֝יּ֗וֹם שִׁלַּ֥מְתִּי נְדָרָֽי׃
֍ ֍ ֍
(יא) וכל טבעיה ותכונותיה אינם בדרך השיווי הראויה, הֹמִיָּה הִיא – תמיד היא הומה וכועסת, וכעס זה אינו על שפחותיה הסוררות, אלא אדרבה, וְסֹרָרֶת – היא עצמה סוררת ומכעיסה את כל בני ביתה, וגם בהנהגת הצניעות יוצאת היא מהדרך הראויה, עד כי בְּבֵיתָהּ לֹא יִשְׁכְּנוּ רַגְלֶיהָ.
(יב) ומבאר היכן היא נמצאת ואיפה ישכנו רגליה, פַּעַם בַּחוּץ, מאחורי הבתים, פַּעַם בָּרְחֹבוֹת המלאים אנשים, וְאֵצֶל כָּל פִּנָּה תֶאֱרֹב, ללכוד אנשים ההולכים בצידי הרחובות.
(יג) ודרכה להלך עם האדם בירידה ממדרגה למדרגה, בתחילה וְהֶחֱזִיקָה בּוֹ, אחר כך תוסיף לרדת וְנָשְׁקָה לּוֹ, ולבסוף הֵעֵזָה פָנֶיהָ וַתֹּאמַר לוֹ.
(יד) אני קוראת לך ומזמינה אותך לסעודת מצוה, כי זִבְחֵי שְׁלָמִים עָלָי, ושמחה של מצוה היא אצלי, כי הַיּוֹם שִׁלַּמְתִּי נְדָרָי להקריב קרבן שלמים, כי כך דרכו של היצר הרע, לפתוח בדבר הנראה כמצוה, עד שמושך אותו אל העבירה.
