ח עַתָּ֣ה מִקָּר֗וֹב אֶשְׁפּ֤וֹךְ חֲמָתִי֙ עָלַ֔יִךְ וְכִלֵּיתִ֤י אַפִּי֙ בָּ֔ךְ וּשְׁפַטְתִּ֖יךְ כִּדְרָכָ֑יִךְ וְנָֽתַתִּ֣י עָלַ֔יִךְ אֵ֖ת כָּל־תּֽוֹעֲבוֹתָֽיִךְ׃ ט וְלֹֽא־תָח֥וֹס עֵינִ֖י וְלֹ֣א אֶחְמ֑וֹל כִּדְרָכַ֜יִךְ עָלַ֣יִךְ אֶתֵּ֗ן וְתֽוֹעֲבוֹתַ֨יִךְ֙ בְּתוֹכֵ֣ךְ תִּֽהְיֶ֔יןָ וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה מַכֶּֽה׃ י הִנֵּ֥ה הַיּ֖וֹם הִנֵּ֣ה בָאָ֑ה יָֽצְאָה֙ הַצְּפִרָ֔ה צָ֚ץ הַמַּטֶּ֔ה פָּרַ֖ח הַזָּדֽוֹן׃
֍ ֍ ֍
(ח) ומהירות הפורענות היתה בין מצד הזמן ובין מצד המקום, ועל כך אומר, עַתָּה – מיד, ולא לאחר זמן, מִקָּרוֹב – ממקום קרוב, ולא יהא זה כדרך כל אויב הבא מרחוק, שעובר זמן רב עד שהוא מגיע לארץ אחרת, אֶשְׁפּוֹךְ חֲמָתִי – כעסי הפנימי עָלַיִךְ, וְכִלֵּיתִי אַפִּי – כעסי החיצוני בָּךְ, וכאשר בא הכעס החיצוני יחד עם הכעס הפנימי, בא העונש במהרה, וּשְׁפַטְתִּיךְ כִּדְרָכָיִךְ המשפט יהיה בהשקפה על דרכי הנפש שבחרת ללכת בהם, שאין החטאים רק מצד התאוות הרגעיות, אלא שבחרתם ללכת תמיד בדרך רעה, עד שהשתרשו החטאים במדות הנפש, ומלבד זאת, וְנָתַתִּי עָלַיִךְ אֵת כָּל תּוֹעֲבוֹתָיִךְ – אעניש אותך מצד כמות העבירות וריבוים [וכפי שאמר לעיל (פסוק ג')].
(ט) וְלֹא תָחוֹס עֵינִי, וְלֹא אֶחְמוֹל, כִּדְרָכַיִךְ עָלַיִךְ אֶתֵּן – יהיו העונשים מכוונים כנגד החטאים, באופן שיהא ניכר לכל שזו מידה כנגד מידה, וְתוֹעֲבוֹתַיִךְ – העונש על תועבותייך בְּתוֹכֵךְ תִּהְיֶיןָ, וִידַעְתֶּם על ידי זה שלא בא העונש בדרכי הטבע, כִּי אֲנִי ה' הוא המַכֶּה.
(י) וממשיך לתאר את יום הפורענות, כי כבר עבר הלילה ואף עלה השחר, הִנֵּה הַיּוֹם המיועד לפורענות, הִנֵּה בָאָה, וכבר יָצְאָה הַצְּפִרָה – עבר זמן עלות השחר [כי בפסוק ז' אמר ש'באה הצפירה', והיינו שעלה השחר והתחיל הבוקר, ועתה אומר שכבר 'יצאה הצפירה', כי כבר עבר זמן הבוקר והגיע אמצע היום], ותחת הבוקר צָץ הַמַּטֶּה המכה, והוא חיל הכשדים, אך עדיין פָּרַח הַזָּדוֹן – הזדון פורח, כי לא חזרו בתשובה.
