יב) אין עושין ביריעה פחות משלשה דפין, ולא יתר על שמנה דפין. נזדמנה לו יריעה בת תשעה דפין – שיש בה מקום לכתוב תשעה עמודים, חולק [-חותך] אותה, ארבעה לכאן וחמשה לכאן. במה דברים אמורים, בתחלת הספר או באמצע, אבל בסוף הספר, אפילו פסוק אחד בדף אחד עושים אותו דף לבדו, ותופרין אותו עם שאר היריעות:
יג) וכשתופרין היריעות, אין תופרין אותן אלא בגידים של בהמה או חיה טהורה, ואפילו מנבילות וטריפות שלהם, כדרך שתופרין את התפילין, ודבר זה הלכה למשה מסיני, לפיכך, אם תפרן שלא בגידין, או שתפרן בגידי בהמה טמאה, פסול, עד שיתירה ויחזור ויתפור כהלכה:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
