יט כַּסְפָּ֞ם בַּֽחוּצ֣וֹת יַשְׁלִ֗יכוּ וּזְהָבָם֮ לְנִדָּ֣ה יִֽהְיֶה֒ כַּסְפָּ֨ם וּזְהָבָ֜ם לֹֽא־יוּכַ֣ל לְהַצִּילָ֗ם בְּיוֹם֙ עֶבְרַ֣ת יְהוָ֔ה נַפְשָׁם֙ לֹ֣א יְשַׂבֵּ֔עוּ וּמֵֽעֵיהֶ֖ם לֹ֣א יְמַלֵּ֑אוּ כִּֽי־מִכְשׁ֥וֹל עֲוֹנָ֖ם הָיָֽה׃ כ וּצְבִ֤י עֶדְיוֹ֙ לְגָא֣וֹן שָׂמָ֔הוּ וְצַלְמֵ֧י תֽוֹעֲבֹתָ֛ם שִׁקּֽוּצֵיהֶ֖ם עָ֣שׂוּ ב֑וֹ עַל־כֵּ֛ן נְתַתִּ֥יו לָהֶ֖ם לְנִדָּֽה׃ כא וּנְתַתִּ֤יו בְּיַֽד־הַזָּרִים֙ לָבַ֔ז וּלְרִשְׁעֵ֥י הָאָ֖רֶץ לְשָׁלָ֑ל וְחִלְּלֽוּהוּ׃
֍ ֍ ֍
(יט) ובאותו זמן כַּסְפָּם בַּחוּצוֹת יַשְׁלִיכוּ, כי לא יוכלו ליטול אותו עמהם בגולה, וּזְהָבָם לְנִדָּה יִהְיֶה – יהיה מרוחק בעיניהם, כי מי שיהיה זהב ברשותו יֵהָרֵג, כַּסְפָּם וּזְהָבָם לֹא יוּכַל לְהַצִּילָם מיד האויב בְּיוֹם עֶבְרַת ה', בכסף וזהב זה נַפְשָׁם לֹא יְשַׂבֵּעוּ, וּמֵעֵיהֶם לֹא יְמַלֵּאוּ [וזו דרגה פחות משביעה], והטעם לכך, כִּי כסף וזהב אלו, מִכְשׁוֹל עֲוֹנָם הָיָה, כי מחמת ריבוים בידם חטאו, וכמו שנאמר (הושע פרק ב' פסוק י') "וְכֶסֶף הִרְבֵּיתִי לָהּ וְזָהָב עָשׂוּ לַבָּעַל".
(כ) ומבאר באיזו דרך היו הכסף והזהב למכשול עבורם, וּצְבִי עֶדְיוֹ – את חמדת תכשיטיו של הזהב, לְגָאוֹן שָׂמָהוּ – שמו לגאווה והתפארות. ובנוסף לכך, וְצַלְמֵי תוֹעֲבֹתָם שִׁקּוּצֵיהֶם עָשׂוּ בוֹ – עשו מהזהב את דמויות העבודה זרה שלהם, עַל כֵּן נְתַתִּיו לָהֶם לְנִדָּה – שיצטרכו להרחיק מעצמם את הזהב, שלא יגרום להם שיהרגום, מידה כנגד מידה.
(כא) וּנְתַתִּיו – נתתי את זהבם בְּיַד הַזָּרִים שבאו לכבוש את ארצם, לָבַז – שיבזזו אותו מהם ביד חזקה, וּלְרִשְׁעֵי הָאָרֶץ לְשָׁלָל – ומה שלא יבזזו האויבים, ישאירו בעלי הזהב אחריהם, ויהיה לשלל לרשעי הארץ [ו'שלל' הוא הממון הנשאר לאחר המלחמה], וְחִלְּלוּהוּ – יחללו את הגאוה וההתקשטות שהיו להם בזהב זה.
