א. הבא להתפלל תפילת שמונה עשרה, ואינו יכול לכוון עמידתו לכיוון ארץ ישראל או ירושלים, כגון בנסיעה, לכל הפחות יפנה את פניו לכיוון ארץ ישראל, ירושלים ובית המקדש. ואם אינו יכול – יכוין רק את ליבו כאילו הוא עומד בקדש הקדשים. (שו"ע ומשנ"ב סי' צד)
ב. מי שטעה והתחיל להתפלל לכיוון אחר, ובאמצע התפילה שם ליבו לכך, לא יעקור רגליו כדי להתפלל לכיוון הנכון, אלא יצדד פניו לכיוון ארץ ישראל, ירושלים ובית המקדש. ואם אינו יכול – יכוין רק את ליבו כאילו הוא עומד בקדש הקדשים. (שם)
