ח) כל חטאת שאבדה, ונמצאת קודם כפרה – קודם שהתכפר הבעלים בחטאת אחרת, אינה מתה, אלא תרעה עד שיפול בה מום ויפלו דמיה לנדבה. אבל אם נמצאת אחר כפרה, אף על פי שנמצאת בעלת מום או עברה שנתה, הואיל והיתה אבודה בשעת כפרה, הרי זו תמות.
ט) היתה החטאת גנובה או גזולה בשעת כפרה, ואחר כך חזרה, אינה מתה, אלא תרעה עד שיפול בה מום, לפי שלא שמעו ממשה רבינו אלא דין זה, שהחטאת מתה, אלא באבודה, ולא שנגנבה או נגזלה. היתה עיקר אבידתה בלילה – תחילת אבידתה היתה בלילה, שהוא זמן שאינו ראוי להקרבת קרבן, אף על פי שהיתה אבודה גם בשעת כפרה, אינה מתה, אלא תרעה עד שיפול בה מום.
