א) תכלת האמורה בתורה בכל מקום, היא הצמר הצבוע כפתוך שבכחול, וזו היא דמות הרקיע הנראית לעין השמש בטהרו של רקיע, והתכלת האמורה בציצית, צריך שתהיה צביעתה צביעה ידועה שעומדת ביופיה ולא תשתנה, וכל שלא נצבע באותה צביעה, פסול לציצית, אף על פי שהוא כעין הרקיע, כגון שצבעו באסטיס או בשחור או בשאר המשחירין, הרי זה פסול לציצית. רחל בת עז, צמרה פסול לציצית:
ב) כיצד צובעין תכלת של ציצית, לוקחין הצמר, ושורין אותו בסיד, ואחר כך מכבסין אותו עד שיהיה נקי, ומרתיחים אותו באהלא וכיוצא בו כדרך שהצבעין עושין, כדי שיקלוט את העין [-הצבע], ואחר כך מביאין דם חלזון, והוא דג שדומה עינו [-צבעו] לעין התכלת, ודמו שחור כדיו, ובים המלח [-במי הים הגדול] הוא מצוי, ונותנין את הדם ליורה, ונותנין עמו סממנין כמו הקמוניא וכיוצא בהן כדרך שהצבעין עושין, ומרתיחין אותו, ונותנין בו הצמר עד שיעשה כעין רקיע, וזו היא התכלת של ציצית:
שימו לב: כשם שאין פוסקים הלכה מהמשנה או מהגמרא, כך אין לפסוק הלכה למעשה מתוך דברי הרמב"ם, אלא לאחר העיון בדברי הפוסקים האחרונים!
