ט הוֹלֵ֣ךְ בַּ֭תֹּם יֵ֣לֶךְ בֶּ֑טַח וּמְעַקֵּ֥שׁ דְּ֝רָכָ֗יו יִוָּדֵֽעַ׃ י קֹ֣רֵֽץ עַ֭יִן יִתֵּ֣ן עַצָּ֑בֶת וֶֽאֱוִ֥יל שְׂ֝פָתַ֗יִם יִלָּבֵֽט׃ יא מְק֣וֹר חַ֭יִּים פִּ֣י צַדִּ֑יק וּפִ֥י רְ֝שָׁעִ֗ים יְכַסֶּ֥ה חָמָֽס׃
֍ ֍ ֍
(ט) ממשיל עתה את ההולכים בדרכי החכמה לעומת ההולכים בדרכי הכסילות, לבני אדם המהלכים בדרך והגיעו לפרשת דרכים, הוֹלֵךְ בַּתֹּם – מי שהולך בתמימות בדרכי החכמה, הרי הוא דומה למי שאמרו לו מה היא הדרך הישרה והנכונה, והוא מאמין בכך והולך בדרך זו, הרי הוא יֵלֶךְ בֶּטַח – ילך בלי שיקרה לו דבר רע, כי לפי האמת זו הדרך הישרה והטובה, וירויח גם שילך בבטחון ובשלווה, כיון שהוא מאמין לאותם שכיוונו אותו לדרך זו, ואינו חושש. ולעומת זאת, וּמְעַקֵּשׁ דְּרָכָיו – מי שמעקם דרכיו, ואינו הולך בדרך הטובה שהראו לו, אלא בדרך גרועה, יִוָּדֵעַ – יתגלה לעיני החיות והשודדים האורבים בדרך זו.
(י) מוסיף עתה לומר, שגם בהולכים בדרך הישרה והטובה יש שאינם עושים זאת כראוי, כי מי שהוא מהלך בדרך הטובה, אך הוא קֹרֵץ עַיִן – מרמז בעיניו גם על הדרך השניה, כיון שהוא מסופק מהי הדרך הטובה יותר, אף שלא ינזק, מאחר ובפועל הוא הולך בדרך הטובה, אך יִתֵּן עַצָּבֶת – תהיה עצבות בליבו, מאחר ואינו בטוח במעשיו. וֶאֱוִיל שְׂפָתַיִם – וגם מי שאינו מחפש בעיניו את הדרך האחרת, אלא רק אומר את ספיקותיו בשפתיו, גם הוא יִלָּבֵט – יתייגע בספקותיו ללא תועלת.
(יא) מְקוֹר חַיִּים פִּי צַדִּיק – פיו של הצדיק, המורה לבני אדם כיצד לנהוג בדרך החכמה, הוא מקור חיים עבורם, כי דרך החכמה היא דרך החיים [וכאן ייחס את מקור החיים ל'פיו' של הצדיק, כיון שהצדיק אינו בהכרח חכם כל כך עד שיוכל ללמד ולסדר לאחרים את כל דברי החכמה, אלא מתוך שהוא נוהג תמיד בדרכי הצידקות, יודע הוא את פרטי המעשים הראויים, ויכול להורות אותם לאחרים, ולהלן (פרק י"ג פסוק י"ד, ופרק ט"ז פסוק כ"ב) ייחס את 'מקור החיים' לתורה ולשכל, כיון שיש דרכים נוספות להגיע אל דרך החכמה, וכפי שיבואר שם]. וּפִי רְשָׁעִים, לא זו בלבד שאי אפשר ללמוד דרך ישרה מהנהגותיהם, אלא הרשע עצמו מכיר בגנות עצמו ויְכַסֶּה חָמָס – מנסה הוא להסתיר את החמס שעושה.
