כתיבה, מה רב טובה, וזו מצות האב על הבן ללמדו מלאכת הכתיבה, כי בלעדיה לא ירים איש את ידו, לא בעניני הגשמיות ולא בעניני רוחניות. ואשר לא שת לבו ואינו יודע מלאכת הכתיבה על מתכונתה, תכסהו בושה וכלימה. ומה טוב ומה נעים אם יוכל האדם לקיים בעצמו מצות כתיבת ספר תורה לעצמו. ולמי שהוא בגדר תלמיד חכם, חובה מוטלת עליו להרגיל עצמו ולהתלמד לכתב בלשון הקודש במליצה טובה, דבר דבור על אופניו, כי מתוך הדברים אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא, ואם ידבר בלעגי שפה ולשון קטועה ומלאה טעויות, יהיה ללעג וקלס. לכן, האיש השלם, החפץ לקנות השלמות, גם לזאת יפקח עיניו. ותועלות הכתיבה רבו מלמנות, אשרי שיאחז בהם.
והנה מי שחננו ה' דעת ושם חלקו מיושבי בית המדרש, מה טוב שירשום בכתב כל אשר חננו ה' לחדש דבר קטן ודבר גדול, ואל יתרשל, שכבר אמרו שעתיד אדם ליתן את הדין על אשר לא כתב בספר כל אשר גילו לו מן השמים חידושי תורה. ועוד אמרו, שהכותב חידושי תורה, מעלים עליו כאילו הקריב קרבנות. ויבוא זמן שיהיו שפתותיו דובבות בקבר, ותשביע בצחצחות נפשו.
ואם חננו ה' לשון למודים לדעת להוכיח בשבט פיו, ויכתוב בספר תוכחות מוסר וקצורי דינים הנצרכים וכדומה, ולא ימנע בזמן מן הזמנים שיעשו דבריו פירות אפילו לאחד מאלף, ואז אשריו ואשרי חלקו, שאילו לא בא לעולם אלא לזה, די לו.
