תנו רבנן בברייתא, אין לומדים הלכה למעשה, לא מפי תלמוד – אם אמר הרב בדרך לימודו שנראה טעמו של חכם פלוני, אין תלמידיו יכולים ללמוד מכך שיש לנהוג כך למעשה, כיון שיתכן שאם היתה באה לפני רבם שאלה זו למעשה, היה מדקדק בדבר ומוצא בו טעם אחר, שלא כדברי אותו חכם, ולא מפי מעשה – אם רואה התלמיד שרבו עושה מעשה מסוים הנראה כדברי חכם אחד, אין התלמיד יכול ללמוד מכך שאכן הלכה כאותו חכם, כיון שיתכן שהיה לרבו טעם אחר לכך, והוא טועה בהבנת טעם רבו, עד שיאמרו לו שיש לנהוג כן הלכה למעשה.
ואם שאל התלמיד פעם אחת, ואמרו לו כיצד לנהוג הלכה למעשה, ילך ויעשה מעשה כל ימיו על פי הוראה זו, ואינו צריך לשאול בכל פעם מחדש, ואף שאין הדברים דומים לגמרי למה ששאל, כיון שלעולם לא יתכן שיהיו כל השאלות והאופנים דומים זה לזה לגמרי, אלא כיון שמסברא אין חילוק ביניהם, יכול הוא לדון על פי ההוראה הראשונה שאמרו לו, בכל המקרים הדומים לכך, ובלבד שלא ידמה דבר לדבר לדון על פיו. מבררת הגמרא, מאי ובלבד שלא ידמה, כלומר, לגבי איזה ענין אמרו שאין לדמות דבר לדבר לדון על פיו. ומבארת, אמר רב אשי, ובלבד שלא ידמה בהלכות טרפות, שבהם אין לפסוק אלא בדיוק כפי שהורו לו, מה היא טריפה ומה היא כשרה, ואין לדמות דבר לדבר, דתניא בברייתא, אין אומרין בטרפות 'זו דומה לזו', להכשיר או להטריף מכח דימוי זה, והראיה לכך שאי אפשר לדמות דבר לדבר, שהרי אנו רואים באותו אבר עצמו, כגון בצומת הגידין, שאם חותכה מכאן – למעלה מצומת הגידין, וחיתה, וחותכה מכאן – ואם חותך בצומת הגידין עצמו, ומתה – ודאי עתידה למות, ונעשית טריפה, והרי אם היינו מדמים דבר לדבר היה לנו לומר שבודאי אם חתך למעלה מצומת הגידין שתהיה טריפה, בקל וחומר מהחותך בצומת הגידין עצמה שנעשית טריפה, ומכל מקום אין הדבר כן, וזו ראיה שבהלכות טריפות אין לנו אלא מה שאמרו בהם חכמים, ואין לומדים דבר מדבר.
אמר ליה רבי אסי לרבי יוחנן, כי אמר לן מר הלכה – כאשר אומר לנו מר הלכה מסוימת, ניעביד מעשה – האם נעשה מעשה על פי הוראה זו. אמר ליה – השיב לו רבי יוחנן, עד דאמינא לכו הלכה למעשה – רק אם אומר לכם שהוראה זו היא 'הלכה למעשה', תוכלו לעשות מעשה על פיה, אך אם אומר לכם הלכה סתם, אין לכם לעשות מעשה על פיה.
אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע, כי אתי פיסקא דידי לקמייכו – אם יבוא לידכם פסק הלכה שפסקתי, וחזיתו ביה פירכא – ותהיה לכם קושיא על דברי, לא תיקרעוניה – אל תקרעו אותו לבטלו לגמרי, עד דאתיתו לגבאי – עד שתבואו אלי לשאול אותי את שאלתכם, דאי אית לי טעמא אמינא לכו – שאם אמצא טעם וישוב על קושיתכם, אומר לכם זאת, ואי לא, הדרנא בי – אחזור בי מדברי הראשונים. ואם יבוא פסק כזה לפניכם לאחר מיתה – לאחר מיתתי, לא מיקרע תיקרעוניה – אל תקרעו אותו לבטלו בתורת ודאי, ולא מיגמר תגמרון מיניה – אך גם לא תלמדו ממנו הלכה, והטעם לכך, לא מיקרע תיקרעוניה, דאי הואי דילמא הוה אמינא לכו טעמא – כיון שאם הייתי חי, יתכן שהייתי אומר לכם טעם המיישב את קושייתכם. ומיגמר לא תגמרון מיניה – אך גם אין לכם ללמוד ממנו הלכה למעשה, כיון דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות, ומאחר ויש לכם קושיא על פסק זה, אין לכם לפסוק על פיו.
