כט עֹכֵ֣ר בֵּ֭יתוֹ יִנְחַל־ר֑וּחַ וְעֶ֥בֶד אֱ֝וִ֗יל לַֽחֲכַם־לֵֽב׃ ל פְּֽרִי־צַ֭דִּיק עֵ֣ץ חַיִּ֑ים וְלֹקֵ֖חַ נְפָשׁ֣וֹת חָכָֽם׃ לא הֵ֣ן צַ֭דִּיק בָּאָ֣רֶץ יְשֻׁלָּ֑ם אַ֗֝ף כִּֽי־רָשָׁ֥ע וְחוֹטֵֽא׃
֍ ֍ ֍
(כט) עֹכֵר בֵּיתוֹ יִנְחַל רוּחַ – מי שמקלקל את סדרי הנהגת ביתו, על ידי שמרבה בהוצאות יותר מכפי יכולתו, לא ישאר בידו מה לנחול ולהנחיל מלבד רוח, והנמשל הוא לרשע שאינו בונה את בנין הנפש שלו כראוי, אלא חולק על חוקי החכמה ומהלך בדרכי רשע, והרי הוא מקלקל את ביתו הרוחני, ונשאר תחתיו הבל ורעות רוח. וְעֶבֶד אֱוִיל לַחֲכַם לֵב – והאויל, שהוא המסתפק בכל דבר ולכן אינו מהלך בדרכי החכמה, ראוי שיהיה עבד לחכם לב, שהוא השולט על כוחות נפשו וגופו, וביתו הנפשי מלא בהון רוחני, כמו שעני ודל עובד את העשיר.
(ל) פְּרִי צַדִּיק עֵץ חַיִּים – הרואה את מעשי הצדיק, ולומד ממנו לעשות מעשים טובים וללכת בדרכים ישרות, הרי הוא כאוכל פרי מעץ החיים, שיחיה לעולם חיי הנפש, וְלֹקֵחַ נְפָשׁוֹת חָכָם – והחכם בדבריו מושך אחריו נפשות, על ידי שמלמד אותם את חוקי החכמה.
(לא) הֵן צַדִּיק בָּאָרֶץ יְשֻׁלָּם – הצדיק שיחטא אפילו חטא קטן ביותר, יקבל עונשו בעולם הזה, כדי שֶׁיִשָׁמֵר לו שכרו בשלימות לעולם הבא, ששם יחיה חיי נצח, אַף כִּי רָשָׁע וְחוֹטֵא – כל שכן שהרשע החוטא יקבל עונשו אפילו על חטא קטן ביותר, קל וחומר מהצדיק, אלא שעונשו של הרשע הוא בעולם הבא, כי ימות מיתת הנפש בעולם האמת.
